ברוך גרינברגר נולד ב-1927 בטרנסילבניה (אז הונגריה, כיום – רומניה). הוא גדל בבית חרדי, שהשתייך לחסידות ויז'ניץ. בנעוריו למד בישיבה בהונגריה, אולם, כאשר התקרב הצבא הגרמני למקום מושבו, שב לביתו.
ב-1944 נתפסה המשפחה ונשלחה לאושוויץ. מאושוויץ הועבר לבוכנוואלד, ומשם שוחרר באפריל 1945. חודשיים לאחר מכן העביר הג'וינט למעלה מ-500 מ'ילדי בוכנוואלד' לפריז, ומשם – לארץ ישראל. לאחר שהות קצרה במוסד ילדים הצטרף לישיבת ויז'ניץ בתל אביב, כשהוא מתגורר בביתו של קרוב משפחתו – יוסף (ז'ק) פוקס – מראשוני תעשייני היהלומים בארץ ישראל ויקיר תעשיית היהלומים. ברוך גרינברגר למד אצל יוסף פוקס ליטוש ועיסוק במכשירי יהלום. הוא הפך למפיץ של בורט לתעשייה, וראה חיל בעסקיו.
בעקבות מחלת השחפת בה לקה עקב שהותו במחנות עבר לירושלים, שם התחיל לעבוד בחיתוך יהלומים. ב-1948 התגייס לצבא ושירת בחיל השריון. עם השחרור מצה"ל, ב-1950, עבד בשעות היום כמנהל עבודה במפעל של פוקס ובשעות הערב למד בישיבה של האדמו"ר מוויז'ניץ. במהלך השנים הפך ליד ימינו של האדמו"ר, איש אמונו ואיש סודו.
ב- 1962 קיבל הקצאת גלם לביקוע (סייט) מהסינדיקט. בשנת 1970 הקים את חברת יהלומי גלעד כשותפות עם יחיאל לפקוביץ' ויצחק עדיאל. כאשר התפרקה השותפות, עברה החברה יהלומי גלעד לבעלותו הבלעדית של ברוך גרינברגר.
ב-1972 הקים ברוך גרינברגר מפעל ברמת גן, שהעסיק בשנות השיא כ-120 עובדים.
ב-1998 הצטרף לחברה הבן – שלום (שוקי). במשך שנים אחדות ייצרו באמצעות קבוצות קבלניות. בשנים האחרונות עסקו בעיקר בסחר בגלם.
כל השנים היה ידוע משרדו של ברוך גרינברגר כ'משרד סעד' פרטי. יהלומנים רבים ידעו שהוא הכתובת שלהם לעת מצוקה, בין אם כמשכין שלום בין יריבים ובין אם כמסייע בממון. כמו כן כיהן בחבר הבוררים של הבורסה.
כל חייו שמר ברוך גרינברגר על שתיקה, ולא סיפר לבני משפחתו דבר על ימיו במחנות למעט על בני משפחתו שנספו בשואה ובהם אמו ארבעת אחיו. שתי אחיות נמצאו לאחר חודשים בארצות הברית.
ברוך גרינברגר נפטר בינואר 2010. הוא הותיר אחריו אלמנה – אסתר ושישה ילדים: מנחם, גילה, משה, שלום (שוקי), ורד ויעל.
מאת: שירה עמי
