אליעזר זילברמן (העניג) נולד בשנת 1919 בעיירה דמביצה שבגליציה המערבית, פולין, למשפחה חסידית, שאורחות חייה הושתתו על תורה ועבודה. בהיותו בן תשע התייתם מאביו ועבר להתגורר עם אמו ואחיו בבית סבו וסבתו שבעיר – תקופה עליה נהג להתרפק בגעגועים ובערגה.
מגיל צעיר לקח על עצמו את עול כלכלת המשפחה – בבקרים למד, ובשעות הצהריים צייר שלטים. עד מהרה נודע כאמן בתחומו. כשרונו יציל את חייו כאשר יקבל מאחד מבעלי החנויות שהעסיקו אותו בימי המלחמה תעודת שחרור מאקציה, ואף יצליח בעזרתה להציל את אמו.
בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער 'השומר הדתי', שם החל להירקם חלום העלייה לארץ ישראל. תקופה קצרה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הפציר באמו לעלות אתו לארץ. אולם האם, שסעדה את הוריה הקשישים לא יכלה לטלטלם וגם לא להשאירם לבדם, וכך נותר הבן המסור לצד משפחתו.
את המלחמה שרד לאחר תלאות רבות במחנות כפייה והשמדה, החל במחנה הכפייה פוסטקוב ממנו ניצלו מעטים בלבד, דרך מחנה פלשוב שהיה ידוע כקשה ביותר, ולבסוף בברגן בלזן הידוע לשמצה.
בשנת 1947 עלה אליעזר זילברמן לארץ באניית מעפילים. תקופה קצרה שהה בקבוצת יבנה, ומשם עבר לתל אביב. תחילה עבד למחייתו כצייר שלטים, ועיטר את רוב החנויות לאורכה של הטיילת שעל שפת ימה של תל אביב. בסבלנות ובשקידה עמל על איתור הקרובים לו. תוך זמן קצר מצא אחדים מקרובי משפחתו שהגיעו לישראל לפני המלחמה, ובהם בן דודו – אריה זילברמן, הבעלים של מפעל היהלומים הגדול – תפארת, ששכן ברח' מאז"ה 66 בתל אביב. אליעזר זילברמן נשאב אל עולם היהלומים, כשהוא עמל על לימודי הליטוש מבוקר עד ערב, עד שהיה בקיא ביהלום על בוריו. בתחילת שנות החמישים הצטרף לבורסה, ששכנה אז באחוזת בית. לאורך כל שנות פעילותו בענף עסק בייצור, בעיקר באמצעות קבוצות.
אליעזר זילברמן נודע בקרב חבריו היהלומנים כמגשר ומשכין שלום, וכמי שמסייע לנזקקים ברוחב לב ומרבה במתן בסתר. הבורסה הייתה לביתו השני, והוא המשיך להגיע אליה מדי יום גם כשהיה בן תשעים.
אליעזר זילברמן הלך לעולמו בשנת 2009.
מאת: שירה עמי
