אליעזר ברוידה נולד ב-1937 בשכונת כפר גנים, פתח תקווה, למשפחה חרדית, שעלתה לארץ מליטא ב-1934.
לאחר שסיים תיכון בחברת הנוער של קיבוץ שעלבים של פאג"י, הצטרף לגרעין בני עקיבא שעלה לקיבוץ סעד. עם שחרורו מהצבא, ב-1958, משלא מצא עבודה כטרקטוריסט, נענה להצעתו של אחיו הלוטש – ישראל ז"ל, שאף הלווה לו את 300 הלירות שנדרשו כדי ללמוד חיתוך. אחרי ימי חונכות אחדים כבר יצא לעיר הגדולה לחפש עבודה. משבילה את רוב יום העבודה הראשון בזחילה על הרצפה תוך חיפוש היהלומים שהתעופפו לכל עבר, שב לספסל החונכות. חודש לאחר מכן חזר לעולם העבודה, והפעם – כחותך מוכשר ומצליח.
ב-1962 התחיל לעבוד כחותך במפעל של שלמה יובל וישראל מאירוב בפתח תקווה. ב-1963 למד ביקוע אצל פנחס ואלימלך ישורון בבלגיה, אולם אחרי שנתיים וחצי גברו הגעגועים לארץ. עם שובו התחיל לעבוד כבוקע במשרדו של שמואל דסקל, ברחוב אחוזת בית בתל אביב. כשעבר דסקל לבניין שמשון ברמת גן כבר ניהל ברוידה עשרה בוקעים.
ב-1970 התחיל לעבוד כיצרן עצמאי. תחילה – ייצר עבור אחרים, ואחר בשותפויות ועבור עצמו. שלושה יהלומנים תרמו במיוחד להתפתחותו כיצרן עצמאי, ולשלושתם הוא חש אסיר תודה עד עצם היום הזה – איתמר קרפובסקי, וספקי הגלם – דני שטיינמץ ומנחם פרוכטר.
ב-1983 הקים מפעל ברמת גן שעסק בעיבוד אבנים גדולות בתקופה בה עסקו רוב המפעלים בארץ בייצור מלס. הוא קנה את הגלם בשוק המקומי ומכר את המלוטש בשוק המקומי. אחרי שנים אחדות סגר את המפעל, והתחיל לייצר באמצעות קבלני משנה.
ב-1996 הצטרף אליו בנו, מיקי, שהתאים את עיסוקה של החברה לרוח התקופה והוסיף לה תחום פעילות חדש – קניית מלוטש בשוק. כיום, ממשיכים אליעזר ומיקי ברוידה לייצר בישראל באמצעות קבלני משנה, לקנות כמויות גדולות של מלוטש מעשרות מתווכים, ולייצא באמצעות אנשי שיווק, ומגיעים לנקודות רבות ברחבי העולם. בעבר ייצרה החברה בישראל בלבד ומכרה את כל תוצרתה בשוק המקומי, כיום היא מייצרת וקונה בשוק המקומי, ומייצאת את רוב הסחורה לחו"ל.
מתוך אמונה ביכולתו של היהלומן להסתגל לתנאי השוק המשתנים ו'להמציא' את עצמו מחדש, מאמין אליעזר ברוידה בעתידו של הדור השני לבית ברוידה – חדוה (44), מיקי
(42), רננה (37), ותהילה (35), הנשואה לפסח ברנט – בנם של אילנה ואברהם ברנט – זרוע נוספת לבני הדור השני בענף היהלומים הישראלי.
מאת: שירה עמי
