אליהו בצלאל נולד במשהד שבפרס בשנת 1932. ב-1950 הצטרף לקבוצת בני נוער, שעלו לישראל. המשפחה, שנותרה בפרס, הצטרפה אליו אחרי שנה וחצי.
בסוף 1954, בעודו בחופשת שחרור לאחר שירות צבאי בגולני, התחיל ללמוד ליטוש יהלומים במפעל של הקטור פלורנטין, יצחק שפיץ ויצחק שטיינבך. שמונה שנים לאחר מכן עבר לתקופה של כחמש שנים למפעל של צבי סנדיק, שהעסיק בתקופת השיא כשבעים עובדים.
ב-1969 פתח אליהו בצלאל מפעל קטן, והעסיק בו כשמונה לוטשי יהלומים. באותן השנים התחיל לפתח קשרי סחר הדוקים עם איטליה וארצות הברית הודות לאחדים מחבריו, שהיגרו בסוף שנות השישים, או שהתגוררו מעבר לים עוד קודם לכן. הוא קנה בעבורם סחורות וליווה אותם ברכישותיהם כאשר הגיעו לישראל. הקשרים שנרקמו אז בין סוחרי היהלומים האיטלקים והאמריקאים לבין אליהו בצלאל מתקיימים אתם, או עם בניהם, עד עצם היום הזה.
כך למשל, את הקניין הוותיק ביותר והגדול ביותר שלו הכיר אליהו בצלאל ב-1965. מסורת הקניות אצל אליהו בצלאל עברה גם לבן, שנכנס לניהול החברה לפני זמן קצר.
ב-1970 הגיע למשרדיו של אליהו בצלאל קניין איטלקי אחר, הציג לפניו את בנו, וביקש שיסייע לו. למרות שלא הכירו קודם לכן נענה בצלאל לבקשה. הבן הפך לאחד מגדולי הקניינים של אליהו בצלאל. אל הבת, שעלתה לארץ לפני שנים אחדות והצטרפה לענף היהלומים, הוא מתייחס כאל נכדתו.
במהלך השנים הצטרפו לחברה הבן – אייל (48), המנהל כיום את העסק והבת – איריס (51), האחראית על הניהול האדמיניסטרטיבי של החברה. בענף השתלבו גם את הנכד והנכדה – גל ומאיה צימט – דור שלישי למשפחת בצלאל בענף היהלומים.
פעילותו של אליהו בצלאל לאורך 60 שנות עבודתו בענף היהלומים מתאפיינת ביציבות – התקדמות אטית, אך קבועה, ללא הפסקה גם בזמני שפל, תוך אספקת עבודה לעשרות יצרנים קטנים. גם היום הוא ממשיך להגיע בקביעות לעבודה, כשהוא עוסק, בסיועו הפעיל והמוביל של בנו, בקנייה ובמכירת מלוטש, ובייצור, בישראל, של יהלומים גדולים ומיוחדים.
מאת: שירה עמי
