פלורסנטיות של יהלומים – שלעתים מכונה "ה-C החמישי" – היא מונח המתייחס לאורך הגלים הנראים לעין הנפלטים מהיהלום תחת קרינה בלתי נראית. חשיפה לקרני רנטגן תגרום כמעט לכל היהלומים הטבעיים לזהור באור זרחני, ואילו חשיפה לקרינת UV (אולטרה-סגול) – שגורמת לאלקטרונים של היהלום "להתרגש" – תגרום לכשליש מהיהלומים הטבעיים לזהור באור זרחני.
פלורסנטיות של יהלום נתון יכולה להראות לבנה, צהובה, כתומה, ירוקה או אדומה (אחד מהיהלומים המפורסמים בעולם, יהלום הופ, מפיץ גוון אדום זרחני כאשר הוא נחשף לקרינת UV), אך הפלורסנטיות של יהלומים בד"כ צבועה בגוון כחול. מדובר בעובדה שחשוב לקחת בחשבון כאשר דנים בהשפעותיה של תופעת הפלורסנטיות ביהלומים על צבעה של האבן.
כפי שניתן להבין מסולם דירוג הצבעים של המכון הגמולוגי האמריקאי (GIA), כמעט כל היהלומים ה"לבנים" ניחנים בגוון מרומז של צהוב או חום. פלורסנטיות כחולה יכולה לפצות על הגוון הצהבהב של יהלומים בעלי דירוג צבע J-M, ולשוות להם מראה לבן ונחשק יותר. אך כאשר מדובר ביהלומים בעלי דירוג צבע גבוה יותר, רבים בתעשיית היהלומים סבורים שהפלורסנטיות דווקא מעיבה על בוהקה הטבעי של האבן. זו הסיבה שיהלומים בדירוג צבע של D-F אשר ניחנים בפלורסנטיות כלשהי, בדרך כלל נחשבים לפחותי ערך.
לא תמיד היה הדבר כך. בעבר נחשבה הפלורסנטיות למאפיין מבוקש ביהלומים בעלי דירוג צבע של D-F ויהלומים אלו שווקו כ"יהלומים לבנים-כחולים". לבסוף, הפך כינוי זה לשם כללי ששימש אנשי מכירות לתיאור כל יהלום פלורסנטי ועל כן, חוקקו תקנות שהגבילו את השימוש במונח.
