fancy color diamond art 63

יהלומים סינתטיים

הקהילה המדעית מנסה כבר מאז המאה ה-19 להפיק יהלומים סינתטיים – לא זיופים או חיקויים, אלא יהלומים אמיתיים שנוצרו בתנאי מעבדה ולא כתוצאה מתהליכים גיאולוגיים בני מיליוני שנים.
ב-1879 וב-1893, ג'יימס בלנטיין הנאי (James Ballantyne Hannay) ופרדיננד הנרי מויסן (Ferdinand Henri Moissan) טענו כל אחד בתורו כי הצליחו לייצר יהלומים סינתטיים. השיטות שלהם דמו זו לזו, וכללו הנחת ברזל בתוך פחם, וחימומו לטמפרטורה של 3,500 מעלות צלזיוס. לאחר שהפחם הגיע לטמפרטורה הרצויה, הברזל קורר בנוזלים, והיה אמור להפיק מספיק לחץ כדי ליצור יהלומים.

 

פרויקט סינתזת היהלומים של ג'נרל אלקטריק הושק ב-1941 והופסק בשל מלחמת העולם השנייה. ב-1951 החברה חזרה לפרויקט וב-1954 העיתון Nature הציג את תוצאות עבודתו של טרייס הול (Tracy Hall) מקבוצת המדענים משנקטאדי, שעבדו עבור ג'נרל מוטורס. ליהלומים הגדולים ביותר שייצר הול היה קוטר של 0.15 מ"מ, ובנוסף להיות קטנים מדי לשיבוץ בתכשיטים, הם גם היו פגומים מכדי להיחשב ליהלומי נוי. עם זאת, היה להם שימוש בתעשייה.

 

ג'נרל אלקטריק ייצרה את היהלומים הסינתטיים הראשונים בעלי איכות נוי ב-1970. לכל היהלומים הללו היה גוון צהוב עד חום, בשל חשיפתם לחנקן. מאז, גידלה מעבדת מחקר היהלומים של דה בירס (De Beers) בהצלחה יהלומים סינתטיים גדולים יותר, שמשקלם הגיע עד 25 קראט, עם זאת, בשל עלות התהליך החברה מייצרת יהלומים סינתטיים שמשקלם עד 1 קראט בלבד.
בשנים האחרונות הודיעה חברה בשם ג'מסיס (Gemesis) כי תרחיב את היקף הפקתם של יהלומים סינתטיים חסרי צבר, ותמכור אותם ישירות לצרכנים אונליין. המכון הגמולוגי האמריקאי (GIA) מיהר להבטיח לציבור ולתעשיית היהלומים כי המומחים עדיין מבחינים בין יהלומים טבעיים וסינתטיים, למרות שתהליך האידוי הכימי (CVD) בו נעזרת ג'מסיס משאיר עקבות עדינים יותר משיטות אחרות לגידול יהלומים במעבדה.

כתבות נוספות בנושא

דילוג לתוכן