טכניקת קידוחי לייזר היא טכניקה שנמצאת בשימוש מאז אמצע שנות ה-60 של המאה העשרים ומשמשת לשיפור ניקיונם של יהלומים על ידי הסרת פגמים גבישיים או פגמים עשויים מתחמוצת הברזל.
בקידוח הלייזר המסורתי, לייזר אינפרא-אדום בתדר של 1060 ננו-מטרים קודח חורים קטנטנים בקוטר של פחות ב-0.02 מילימטרים. החורים מאפשרים גישה לפגמים הפנימיים ביהלומים, ולאחר שהם מוסרים, האבן מושרית בחומצה גופרתית לצורך הסרת שיירי הגבישים או הכתמים.
ניתן להשתמש בקידוח לייזר לצורך טיפול בכמה פגמים באותה אבן, אך הפעולה משאירה סימנים ברורים וקלים לזיהוי במיקרוסקופ. לחורי הקידוח יש מראה לבנבן ו"מקומט", ותחת שיקוף אור חורים שמגיעים עד לשטח הפנים של היהלומים עשויים להראות כעיגולים שחורים.
בשנת 2000, פותחה טכניקת KM (הקרויה על שם המונח העברי "קידוח מיוחד"). קידוח לייזר בטכניקת KM מתאימה במיוחד ליהלומים באיכות נמוכה, שפגמיהם הפנימיים ממוקמים קרוב לפני השטח של האבן. הטכניקה לא משאירה אחריה חורים, ועל כן קשה יותר לזהות אותה מאשר את טכניקות הקידוח האחרות.
אולם, תחת בדיקה מדוקדקת, יהלומים שעברו טיפול בטכניקת הקידוח המיוחד מציגים עדויות פנימיות לקידוח הלייזר, דוגמת "חורי תולעת" סמוך למקום הימצאם של הפגמים הפנימיים שהוסרו.
בדומה לכל סוגי הטיפול ביהלומים, גם במקרה של קידוחי לייזר יש לבצע גילוי נאות בעת הגשת האבן לבדיקה או הערכה במעבדה גמולוגית.
