נולד ב- 1914 בפולניה. בגיל 10 עבר לאנטוורפן, שם המשיך בלימודיו, ובמקביל התחיל להתמחות בחיתוך יהלומים. ב- 1935 עלה לארץ ושהה בקיבוצים. שנתיים לאחר מכן עבר לתל אביב, ובעזרת 5 עובדים החל לעבד חומרי גלם שקיבל מבלגיה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בסוף 1939, החל לעבוד כמנהל עבודה במפעל של משה אופן ז"ל. מאוחר יותר הקים מפעל יהלומים עצמאי, והעסיק בו 120 עובדים.כל תקופת עבודתו הדריך עשרות תלמידים, שהפכו לבעלי מקצוע בתעשיית היהלומים.ב- 1946 יצא ללונדון, לשליחות מטעם התאחדות תעשייני היהלומים. הוא גרם לביטולה של רכישת גלם בלתי מתאים, ומנע מתעשיית היהלומים נזק כספי אדיר. בשליחות השנייה ללונדון נלווה אל מי שהיה באותה העת שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר ז"ל, כדי להשיג הגדלת הקצבת הגלם לישראל.
בשנת 1957–1960 היה באפריקה בשליחות משרד התעשייה והמסחר ומשרד החוץ, ודאג לאספקת גלם סדירה. בזכות אספקה זו נוכח הסינדיקט ביכולתה של תעשיית היהלומים הישראלית לדאוג בכוחות עצמה לאספקת יהלומים שוטפת. עקב כך הגיע סיר ארנסט אופנהיימר לישראל, וחתם על ההסכם הראשון, בו נקבע שתעשיית היהלומים הישראלית תקבל את חלק הארי של המלס שמפיקה דה בירס.
בשנות הששים יצר קשרים עם Diamond Distributors – ספק הגלם השני בגודלו אחרי CSO. יוסף נדל ציין, כי בזכות גלם זה החל להתפתח בארץ מגזר הפנטזי.
מראשית דרכו כיהלומן היה פעיל בוועדות השונות של ההתאחדות, ובעיקר גילה מעורבות בכל הנוגע ליחסי עבודה. במקביל, היה פעיל בבורסת היהלומים, במיוחד בכל הנוגע למשא ומתן עם הפיקוח על היהלומים, שהסתיים בהעברת הפעילות הכספית בתעשייה לדולרים. יוסף נדל היה בין הדוחפים הבולטים של מעבר הבורסה מתל אביב לרמת גן, השתתף בקונגרס הבין לאומי שנערך באנטוורפן ב- 1946, והיה ממארגני הקונגרס הבין לאומי שנערך בישראל ב- 1956.
בשנת 1996 העניקה לו התאחדות תעשייני היהלומים את התואר "יקיר תעשיית היהלומים".
יוסף נדל הלך לעולמו בשנת 2002. זמן קצר טרם פטירתו קראה בורסת היהלומים על שמו את המבואה לאולם המסחר.
מאת: שירה עמי
