בשנת 1976, כאשר הלך יוסף גולדפינגר לעולמו, ירד אבל כבד על תעשיית היהלומים בישראל.
"יוסף גולדפינגר יישמר בזיכרון כאיש שתרם יותר מכל לפיתוחה ולגידולה של תעשיית היהלומים הישראלית. באישיותו מתגלם אחד המנהיגים של עולם היהלומים… תודות לעמדתו כיבואן וסוחר ראשון במעלה של אבני מלס סייע בקידומם של יצרנים ישראלים קטנים רבים, המהווים כיום את הלוז של המומחיות הישראלית."- ספד לו יו"ר הנהלת ה-CSO. "…יוסף היה גאון בדורו… הוא היה היהלומן הראשון והיחיד אשר פילס לעצמו דרך אל פסגתו של ענף היהלומים העולמי, ונעשה הלקוח הגדול ביותר של הסינדיקט הלונדוני…"- אמר לזכרו משה שניצר. הרב הראשי לישראל דאז, שלמה גורן, אמר: "…יוסף גולדפינגר זצ"ל יכול היה להוות שולחן ערוך לצדק ומשפט וחסד ואמת באורח חיים…"
יוסף גולדפינגר נולד ב-1922 בפולניה למשפחה אמידה שעסקה במסחר. בנעוריו עבר לברנוביץ' ללמוד בישיבה, ומשם, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נמלט על נפשו לוילנה, למוסקבה ולטורקיה. לאחר מסכת נדודים הגיע לארץ ישראל בשנת 1942. כל משפחתו נספתה בשואה.
עם הגיעו לארץ הצטרף לישיבה, ולפרנסתו החל לעבוד באחד ממפעלי היהלומים הראשונים – פלדמן בנתניה. במרוצת הזמן החל לעבוד עם חברו, זרח פלוק ז"ל. יחד הקימו קבוצה ויחד הקימו מפעל ביפו. עם פרוץ המאורעות ביפו עברו לתל אביב, ובסיומה של מלחמת השחרור שבו ליפו.
מתחילת דרכו בתעשיית היהלומים הישראלית הצטרף למוסדותיה והחל לפעול להבאת גלם לישראל. בשנת 1962 קיבל סייט והיה לדילר הגדול ביותר בארץ. במקביל לפעילותו הפרטית עסק בייצוג תעשיית היהלומים הישראלית בפני הנהלת ה-CSO, ותרומתו בתחום יבוא הגלם זכורה עד היום בתעשייה כאחת מאבני בניינה.
כדרכו להיות ראשון בכל תחום חדשני, היה גם הראשון שהכניס לשימוש במפעל מכונות ליטוש אוטומטיות מתוצרת 'פירמטיק'. בד בבד עם עיסוקו העיקרי של יוסף גולדפינגר בתחום יבוא הגלם הקים מפעל נוסף ברמת גן משום אמונתו החזקה, כי בלא ייצור אין מקום לקיומו של ענף יהלומים בישראל.
בשנת 1991 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליוסף גולדפינגר ז"ל את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
