שמואל רפאלי עלה לארץ בשנת 1933 מווילנה, כחלוץ. בשנת 1941 החל לעבוד במלטשת יהלומים בנתניה, ותוך זמן קצר הגיעה משכורתו לגובה שכרו של בעל בית חרושת. ליטוש בגטים למד דרך חיקוי בגט מוגמר שהראה לו מעסיקו.
משביקש להצטרף למקימי 'יהלומי בוכרה' – הניסיון הראשון להקמת קואופרטיב בתעשיית היהלומים בארץ ישראל, עמד בינו לבין רצונו ההסכם שהיה באותה עת בין בעלי מפעלים שלא לקבל עובדים ממפעל אחר. כדי שמעסיקו, נגלר, יסכים לשחררו, לימד את פועליו ללטוש בגטים.
בשנות המשבר הפסיד קואופרטיב 'יהלומי בוכרה תל-אביב' את כל כספו והתפרק. בשנת 1949 ירד רפאלי לנגב בשליחות הסוכנות היהודית, ששאפה להקים מפעלי יהלומים בקיבוצים. תקופת מה הדריך בקיבוץ משמר הנגב. בראשית שנות החמישים הקים שותפות, שפעלה עד שנת 1977. באותה השנה הזמין את בנו וחתנו ליצירת שותפות חדשה ולארגון מחדש של החברה.
שמואל רפאלי התמחה בייצור פנטזי, והכשיר תלמידים רבים במגזר זה. עם השנים התמחתה החברה בייצור סדרות גדולות. החברה זכתה בתואר יצואן מצטיין לשנת 1987.
מעת הצטרפותו לתעשיית היהלומים עסק שמואל רפאלי בפעילות ציבורית. תחילה כחבר בוועד העובדים ובמזכירות פועלי היהלומים. במסגרת זו היה שותף להחלטות להשבית את התעשייה בשנים 1942 וב-1944. היה פעיל בהתאחדות תעשייני היהלומים משנותיה הראשונות, כחבר הנשיאות וכיושב ראש ועדת העבודה. כמו כן היה חבר הוועדה הטכנולוגית של מכון היהלומים. בשנת 1988 החליט לפרוש מפעילות זו ולפנות מקומו לבני הדור הצעיר.
התאחדות תעשייני היהלומים העניקה לשמואל רפאלי את התואר – יקיר תעשיית היהלומים – בטקס הראשון שקיימה, בשנת 1989.
שמואל רפאלי הלך לעולמו בשנת 1992.
מאת: שירה עמי
