טובי'ה שכטר נולד בשנת 1923 בהונגריה למשפחה בת עשרה ילדים. ב- 1939 הגיעה המשפחה לארץ ישראל. בעקבות אביו החל טובי'ה שכטר לעבוד בתעשיית העורות, אולם ב- 1942, כאשר הכיר את צבי רוזנברג, מחלוצי תעשיית היהלומים בארץ ישראל, נשבה בקסמו של היהלום והצטרף לתעשיית היהלומים.
בשנים 1942 – 1943, מדירתו הקטנה של צבי רוזנברג בנתניה, סיפקו צבי וטובי'ה שירותי מיון גלם לכ-600 עובדים באבעה מפעלים – פלנט, אופיר, ריכוז ומלטשת ירושלים. מאוחר יותר נישא לבתו של צבי רוזנברג, בינה, מנסרת יהלומים מגיל 16, אשר הקנתה את רזי המקצוע לתלמידים רבים בתעשיית היהלומים הישראלית. טובי'ה שכטר למד אצל חתנו ניקוד, ביקוע, חיתוך, מיון גלם ומלוטש וליטוש. החותן והחתן הפכו לשותפים בעסקי היהלומים.
בתקופת המשבר, ב-1946, הצליח טובי'ה שכטר לשכנע את העובדים במפעלו, פלנת שבנתניה, בו היה שותף עם עמנואל לוסטיג ז"ל, להמשיך לעבוד על אף השכר הנמוך שניתן היה לשלם באותה התקופה. החברה התגברה על המשבר והמשיכה להתפתח ולהתחזק.
בשנת 1948 לקח לידיו את "תעשיית יהלומי נתניה בע"מ", והפעילה בשם "יהלומי רוזנברג-שכטר בע"מ", והחל ב- 1958 בשם "יהלומי שכטר בע"מ".
טובי'ה שכטר צירף לחברה בני משפחה רבים שלא היו עד אותה עת בתעשיית היהלומים. במפעל הועסקו כ- 150 עובדים, וכמאתיים עובדים נוספים הועסקו בקבוצות.
לאורך יובל שנים היה קונה נאמן של CSO, גם בזמנים קשים, ועודד רבים אחרים ללכת בעקבותיו. במקביל לייצור וליצוא עצמי הקפיד טובי'ה שכטר, כל השנים, לספק תוצרת ליצואנים מתוך תפיסה, כי יש לעודד פעילותם של המתמחים ביצוא, כדי לאפשר ליצרנים להתרכז בעבודת הייצור. תקופה ארוכה עסק טובי'ה שכטר בפעילות ציבורית כחבר הוועד הפועל של התאחדות תעשייני היהלומים, יו"ר ועדת הכספים שלה ומשתתף בפגישות בין נציגיה לנציגי הנהלת ה-CSO.
משפחת שכטר קשורה לתעשיית היהלומים זה ארבעה דורות, מימי נפתלי הורביץ ז"ל, סבה של בינה רוזנברג ואביה – צבי רוזנברג עד לשלושת בניהם של טובי'ה ובינה שכטר- שמואל, נפתלי וישעיהו, הממשיכים את דרכם.
בשנת 1991 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לטובי'ה שכטר את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
