צבי יוכט נולד ב-1923 בביאלסטוק, פולניה, למשפחה ציונית. ב-1940 הצליח לנוס על נפשו, עם חלק ממשפחתו ובדרכים לא דרכים הגיע לארץ ישראל. הנער בן ה-17, צבי יוכט, בנו של ראש ישיבת ביאליסטוק, המשיך לימודיו בישיבת חברון בירושלים.
ב-1943 החל לעבוד אצל האחים מאזור, שם התוודע לתעשיית היהלומים. לאחר סיום המשבר הגדול בתעשיית היהלומים הארץ ישראלית, שפרץ כתוצאה משיקומה של תעשיית היהלומים הבלגית לאחר מלחמת העולם השנייה, היה לאחד מראשוני יצרני היהלומים הקטנים העצמאיים בארץ.
מלחמת השחרור קטעה את העבודה שאך החלה, וצבי יוכט התגייס לחטיבת הנגב, ובמהלך המתקפה על ביר-א-סלוג' נפצע בראשו. עם השחרור מן הצבא, הצטרף לקבוצת יהלומי 'אלומה', ובשנת 1954 הצטרף ליהלומי 'זהריר', כשותף לשמעון סורסקי ולמשפחת רנדל. בתקופת השותפות קיבלה החברה סייט. ב-1964 היה לבעליו היחיד של 'זהריר'. ארבע שנים לאחר מכן החל לעבוד עמו בחברה אחד משלושת ילדיו, אריה.
כחלק מהשקפת עולמו בעבודתו בתעשיית היהלומים הקפיד צבי יוכט, כל השנים, על הכשרת פועלים בלתי מיומנים, כדי להעשיר ולהגדיל את מעגל הבקיאים בתעשיית היהלומים. עד היום עובדים במפעלו פועלים, שהחלו עבודתם ב'זהריר' לפני שלושים וחמש שנים, כנערים. אחדים מתלמידיו הפכו במרוצת השנים ליצרני יהלומים עצמאיים, גדולים ומצליחים.
על משבר שנות השמונים התגבר צבי יוכט באמצעות הגמישות, שהיא ממאפייניה של תעשיית היהלומים הישראלית; אל מעגל ייצור האבנים העגולות הוסיף ייצור נוסף של אבני פנטזי. צעד זה אפשר החזרתם של עובדים ותיקים בד בבד עם איזון מצבה של החברה. בשנת 1985 החלה החברה לעסוק גם ביצוא, המושתת, בעיקרו, על הייצור של החברה עצמה.
בשנת 1993 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לצבי יוכט את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
