נורברט גוטנברג נולד ב-1911 בווינה, אוסטריה, בבית ציוני, אשר שימש כבימת הרצאות לחוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. כבנו של היהלומן הווינאי הידוע, סלמון גוטנברג ז"ל הוכשר מנעוריו להיכנס לעסקי המשפחה. לאחר שלמד ארבע שנים צורפות זהב בגרמניה, והוסמך כאומן, נשלח לאנטוורפן ללמוד ליטוש ואחר כך ללונדון – ללמוד מסחר.
בשנת 1935 הגיע לארץ ישראל בעקבות אחיו ואחותו. לאחר חודשים אחדים חזר לאוסטריה, והחל בהעברת החברה ארצה. ב- 1938 השתקע בארץ סופית.
מתחילת דרכו בתעשיית היהלומים בארץ ישראל היה נורברט גוטנברג לאחד מעמודי התווך הבולטים בכל התחומים – ארגון בורסת היהלומים, יבוא גלם וייצור.
ביזמתו, וכספו הפרטי (אשר הוחזר בדיעבד באמצעות גבייה חודשית מחברים), שכר אולם מעל למה שהייתה אז חנות הנעליים 'פיל', ושיכן בה את מועדון היהלומים, שהיה לימים בורסת היהלומים. שנים אחדות כיהן כמזכיר המועדון בלא תשלום, עד ששכר את שירותיו של עו"ד מיכאל (מייק) כהן, שכיהן כמנכ"ל הבורסה עוד שלושים שנה לאחר מכן.
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הוזמן ללונדון על ידי הסינדיקט, אשר איפשר הגעתו במטוס צבאי, והיה לאחד הראשונים ממקבלי הסייט בארץ. שותפותו בתחום הייצור עם ז'ק דויטשר ז"ל, החלה בראשית שנות הארבעים, עם ייסוד מפעל "עקרון בע"מ". המפעל היה גדול במיוחד, וכלל את כל שלבי עיבוד היהלומים. השותפות נמשכה לאורכן של שלושים שנות ידידות אמיצה. מחלתו הקשה של השותף-החבר הביאה להאטת המעורבות בייצור.
בתחום הייצור היה נורברט גוטנברג חלוץ בהסבתם המקצועית של עולים מיוצאי תימן ובוכרה לתעשיית היהלומים. כמו כן היה מחלוצי העסקת נשים בתעשייה.
נורברט גוטנברג היה מדור הנפילים, אשר היוו סמן ימני לערכי המוסר והאתיקה המחמירים בתעשיית היהלומים הישראלית, ובהם תחרות הוגנת ומתן מרחב לעמית, עמידה דקדקנית במועדי תשלומים ועזרה בסתר לזולת.
בשנת 1975, בהיותו בן 64 שנים, הלך נורברט גוטנברג לעולמו.
בשנת 1993 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים העניקה לנורברט גוטנברג את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
