נולד ב-1928 בגרמניה. עלה לארץ ב-1939, סיים לימודיו בגימנסיה והתגייס להגנה. לאחר שחרורו מצה"ל, עם תום מלחמת השחרור, החל ללמוד ביקוע יהלומים.
באמצע שנות החמישים החל לייצר באמצעות קבוצה קטנה, וב-1960 יסד מפעל, "יהלומי נוי", ביחד עם בנימין גבירצמן ז"ל. אחרי כשנתיים הפך המפעל לבעלי סייט וחבר בהתאחדות תעשייני היהלומים. ב-1970 התפרקה השותפות, והרברט אלון החל להתמקד ביצוא, תחום בו הוא ממשיך לעסוק עד היום.
הרברט אלון ידוע בענף היהלומים בעיקר בזכות פעילותו הציבורית הענפה מזה כעשרים שנה. הוא כיהן בהנהלות הבורסה השונות ואף כיהן כמזכיר כבוד וכגזבר כבוד. עם פעילויותיו הבולטות ניתן למנות ייזום והשתתפות ביצירת שינויים בכל הנוגע להפרדת הרשות המחוקקת מהרשות השופטת בבורסה, בחירת הנשיא באסיפה הכללית, שיפור עבודת הגזברות, בניית מעליות בבניין "שמשון", שינויים בשיטת התגים, הקמת ועדת המכרזים, שינויים בתחום הערבויות הכספיות, הוזלת עלויות מערכת האבטחה ב"מגדל היהלום" והנצחת חברים שהלכו לעולמם.
גולת הכותרת בפעילותו היא בניית חדר הרופא בבורסת היהלומים כחדר טיפול נמרץ לכל דבר – מפעל שנבנה במשותף עם חברו, יוסף בוימר ז"ל, להנצחת זכרו של יהודה אפלברג ז"ל. הודות לחדר זה ניצלו נפשות ומאות זכו לטיפול רפואי מסור.
עוד בשנת 1983 יזם הרברט אלון קיום הידברות בין שני ארגוני היצרנים – ההתאחדות וקידום – למען שיתוף פעולה ואיחוד. שני הארגונים אכן התאחדו, ופועלים כיום כגוף אחד.
התאחדות תעשייני היהלומים העניקה לו את התואר יקיר תעשיית היהלומים בשנת 1996.
בשנת 2004 כיבדה הבורסה את הרברט אלון בקריאת שמו בחדר המנוחה שבאכסדרת אולם המסחר.
מאת: שירה עמי
