אריה קצף נולד בשנת 1913 בבריסק דליטא. בנעוריו היה ממייסדי המפלגה הרוויזיוניסטית, ביחד עם בן עירו, מנחם בגין, ואף כיהן כיו"ר המפלגה בעיר. לארץ העפיל בשנת 1939. תוארו האקדמי כמשפטן לא הועיל לו בבואו לארץ, והוא החל לעבוד בסלילת כבישים ובבניית שדה תעופה, תחילה במע"ץ ולאחר מכן כמנהל עבודה אצל שמעון דיסקין וב'סולל בונה'. בתקופה זו הצטרף לשורות מפא"י.
בשנת 1941 החל לעבוד כמנסר במפעל היהלומים 'ענבר' שבנתניה. מאוחר יותר עבר לליטוש, ותוך זמן קצר לטש מאה וחמישים קצוות למטה ביום. עם גמר מלחמת העולם השנייה פתח את קואופרטיב 'בריק' במבנה של 'ענבר'. בתקופה זו הוקמו שלושה עשר קואופרטיבים: 'תרשיש', 'יהלומי בוכרה', 'ברקת' ואחרים, ואריה קצף כיהן כנציגם בהתאחדות בעלי תעשיית היהלומים. חודשים ספורים לאחר הקמת "בריק" כבר העסיק מאות פועלים. "בריק", קיבל את התואר יצואן מצטיין לשנת 1976.
מתחילת עבודתו בתעשייה הקדיש אריה קצף חלק ניכר מזמנו לעבודה ציבורית. תחילה כיושב ראש הפועלים בנתניה, ולאחר מכן בהנהלת התאחדות בעלי תעשיית היהלומים. על רקע חילוקי דעות עם בן עמי ז"ל בעניין חלוקת הסייט, שהתקבל באותה עת במרוכז וגובה העמלה, החליטו רוב היצרנים לפרוש מן ההתאחדות ולהקים את איגוד מלטשות היהלומים.
אחרי שנים אחדות החזיר בן עמי את מסמכי ההתאחדות לאיגוד המלטשות. האיגוד הפך להתאחדות תעשייני היהלומים, ובחר כנשיא באליעזר מזור ז"ל. לאחר שנים אחדות נבחר אריה קצף כנשיא. הוא גייס כספים מ'הניג' להקמת משרדי ההתאחדות וצירף בנקים נוספים לתעשייה, ובהם בנק 'דיסקונט'. הוא כיהן כנשיא עד להתפטרותו בשנת 1979, עקב פרישתו מן הייצור. אריה קצף נבחר כנשיא הכבוד של התאחדות תעשייני היהלומים.
בנוסף לפעילותו בהתאחדות כיהן כסגן נשיא בורסת היהלומים בימי כהונתו של אברהם ליפשיץ ובימי כהונתו של משה שניצר. כמו כן כיהן כיו"ר ועדת הבניינים שהוקמו, 'שמשון' ו'מכבי'. במשך שלושים שנה כיהן אריה קצף כסגן נשיא אידמ"א.
בשנת 1990 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לאריה קצף את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
אריה קצף הלך לעולמו באוגוסט 2003.
בנובמבר 2007 הנציחה בורסת היהלומים את שמו של אריה קצף בגשר המחבר בין בנייני "שמשון" ו"מגדל היהלום", לצדם של יוסף נוימרק וברנרד ויעקב ספירו.
מאת: שירה עמי
