ביקוע יהלומים – השיטות השונות

ביקוע יהלומים הוא תהליך הפרדת יהלום הגלם לחלקים באמצעות מכה חודרת.
השלב השני בעיבוד היהלום לאחר הניקוד הוא חלוקת היהלום הגולמי. יש שתי שיטות לחלוקת היהלום: באמצעות ניסור, אז מתחלק היהלום לשני חלקים או באמצעות ביקוע אז ניתן לחלק את היהלום למספר חלקים. חלוקת יהלום הגלם נועדה לאחת משתי מטרות: לקבלת שני יהלומים לעיבוד, או להרחקת חלק פגום או מיותר.

פעולת הביקוע משתמשת בקריסטולוגרפיה (האופן בו הוא מתגבש) של היהלום. היהלום מתגבש בשכבות של אטומים והן נקודות החולשה שלו. הבוקע יודע למצוא את הנקודות הללו הנקראות מישורי הביקוע המכונים בעגה המקצועית של הלוטשים- דריי פינט.
במקום שהדבר אפשרי מועדף הביקוע על הניסור, משום שהוא אינו מלווה באיבוד חומר.

לאחר שקבע המנקד את כיווני הביקוע , מכינים את היהלום לחירוץ (Kerfing) .
עד שנות השמונים הייתה נהוגה שיטת הביקוע הידני, שהוחלפה במחצית שנות השמונים בביקוע בלייזר.

ביקוע ידני
בשיטת הביקוע הידני יצרו חריץ הנקרא בשם "פתיחת יתד". הכנת החריץ נעשתה באמצעות שפשוף יהלום חד ביהלום המיועד לביקוע, במקום בו רצו לקבל את הביקוע בכיוון התקדמות הבקע, עד לעומק שאפשר הכנסת האיזמל. הפעלת כוח על ניצבי מישור הביקוע באמצעות מכה קלה בראש האיזמל, גרמה לביקוע היהלום. האיזמל בקע את האבן במהירות גדולה מאד, מקצה לקצה, אלא אם נתקל בהפרעה (גלץ או גידול של גביש אחר). הפעולה חייבה מיומנות רבה, ולא תמיד התקבלה תוצאה מדויקת. היתרון היה ביכולת לקבל החלטות מעת לעת ולשנות במעט את כיווני הביקוע בהתאם להתקדמות העבודה.

ביקוע בלייזר
במחצית שנות השמונים הוכנס לתעשיית היהלומים השימוש בביקוע באמצעות קרן לייזר. בביקוע בלייזר מצמיד הבוקע את היהלום על לוחית ניידת, הנעה בשני כיוונים: קדימה ואחורה. מוניטור המחובר למכשיר, מאפשר למתפעל צפייה בתהליך המתבצע על גבי צג, המציג תמונה מוגדלת של האבן. בדרך זו מתאפשרת בקרה רצופה ומושגים יעילות ודיוק מרביים. לאחר חירוץ היהלום בעזרת קרן לייזר בוקעים אותו בסכין חדה ודקה, המותאמת לגודל היהלום. למכשיר הלייזר שליטה מושלמת בגובה החריץ ובעומקו. היהלום מבוקע בעזרת מכה קלה. היתרונות שבשימוש בלייזר הם רוחב חריץ, מיקום וכיוון מדויקים ויכולת להגיע לחריץ בגודל של כמה מאיות מ"מ בלבד.

לביקוע בלייזר שני חסרונות מרכזיים: התשתית של המפעל יקרה מאד ויש לתפעל את המכשירים במשך כל שעות היממה, כדי לנסות לכסות את עלויות הייצור היקרות, בשעה שאת תעריפי הביקוע מכתיבים לחצי השוק.
באדיבות: שלום ליסיצקי, מחבר הספר יהלומית מדוברת