בשנת 1994 העניקה ההתאחדות את התואר "יקיר תעשיית היהלומים" ליו"ר מכון היהלומים ונשיא הכבוד של הבורסה, משה שניצר. התואר הוענק למשה שניצר במהלך אירוע חגיגות היובל להתאחדות. נשיא הכבוד של ההתאחדות, אריה קצף, קרא את נימוקי ההחלטה:
יקיר תעשיית היהלומים
בעבור יזמה מתמדת וכושר עשייה יוצא דופן בכל הנוגע לתעשיית היהלומים בישראל;
בעבור שותפות פעילה ונאמנה בצמיחתה של תעשיית היהלומים שלנו;
בעבור ראייה מקיפה, המתבססת על ההנחה, שתעשיית יהלומים חזקה ומפותחת היא מקור חייה של בורסה גדולה;
בעבור ההבנה, שרק התפתחות מתמדת של ייצור היהלומים בארץ תגרום לישראל להיות מרכז מסחרי בין לאומי חשוב;
בעבור הקשרים הטובים שפיתח עם קובעי המדיניות בממשלת ישראל ובכל הרשויות האחרות למען תעשיית היהלומים הישראלית;
בעבור פעולותיו הנרחבות בארגונים בין לאומיים בחו"ל לתועלתה של תעשיית היהלומים בישראל;
בעבור פריצה חלוצית לשווקים חדשים כגון יפן, סין, רוסיה וטייוואן;
ובעבור האדרת שמה של תעשיית היהלומים בישראל ובעולם כולו;
ובעבור האופטימיות הבלתי נפסקת, העוזרת לנו להמשיך להאמין בעתידה הטוב של תעשיית היהלומים גם בימי משבר.
נקודות ציון בחיי משה שניצר
משה שניצר נולד ב-1921 ברומניה, ועלה לישראל בשנת 1934. הוא למד בגימנסיה בלפור בתל אביב ובפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. ב-1941 היה חבר באצ"ל וב-1948 התגייס לצה"ל.
ב-1942 החל לעבוד כמנסר יהלומים. תוך זמן קצר הפך למנהל עבודה, ולאחר זמן קצר נבחר כיו"ר ארגון המנהלים והפקידים וארגן שביתה.
ב-1944 יזם ופרסם את ביטאון 'היהלום' וחיבר, ביחד עם אלחנן הלפרן, את 'יהלומים' – ספר הלימוד הראשון בעברית בנושא היהלומים. ב-1947 נטל חלק פעיל באיחוד כל הגופים שהקימו את בורסת היהלומים הישראלית. ב-1949 נבחר לכהונת סגן נשיא הבורסה.
ב-1964, כשהוא מכהן שוב כסגן נשיא הבורסה, כיהן במשך שנתיים כנשיא בפועל, בעקבות החופשה שנטל הנשיא המכהן – אברהם ליפשיץ. ב-1967 נבחר בראשונה כנשיא הבורסה. הוא כיהן בתפקיד זה 25 שנים, עד שהחליט לפרוש, ב-1993. עם פרישתו מכהונת הנשיא הוענק לו התואר – נשיא כבוד לכל ימי חייו.
בשנת 1968 נבחר לכהונת נשיא הפדרציה העולמית של בורסות היהלומים. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות ענף היהלומים לכהונתו של ישראלי בראש ארגון בין לאומי. הוא כיהן בתפקיד עד 1972, ועקב מעמדו הבלתי מעורער בענף היהלומים נבחר ב-1978 – כשהוא כבר נשיא כבוד של הפדרציה – לתקופת כהונה נוספת כנשיא.
ב-1986, במהלך הקונגרס הבין לאומי שהתקיים בישראל, חנך את מוזיאון היהלומים ע"ש הארי אופנהיימר אשר הוקם ביוזמתו. באותה השנה נבחר לכהונת יו"ר מועצת המנהלים של מכון היהלומים. הוא כיהן בראשות מועצות המנהלים של שני גופים אלה עד קיץ 2003.
במקביל, לפעילותו הציבורית פיתח משה שניצר את עסקיו. ב-1965 היה הראשון בענף היהלומים הישראלי שקיבל את התואר 'יצואן מצטיין', וב-1978 נמנה עם קבוצה מצומצמת של חלוצי היצוא הישראלי, אשר קיבלו את התואר'היצואן המצטיין לשנת ה-30 של מדינת ישראל'.
ב-1982 יסד את קרן שניצר למחקרים בנושאי המשק והחברה בישראל, אוניברסיטת בר אילן.
תארי כבוד
משה שניצר זכה בתוארי כבוד, שהוענקו לו כאות הערכה לפועלו לקידום ענף היהלומים בישראל ובעולם:
ב-1980 קיבל את התואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר אילן. התואר הוענק לו בעבור מסירותו למדינת ישראל ולעם ישראל ובעבור החזון והאומץ המלווים את דרכו בהנהגת תעשיית היהלומים הישראלית
ב-1986 הוענק לו עיטור מסדר ליאופולד הראשון, הוותיק והגבוה במסדרים המלכותיים של בלגיה. העיטור הוענק כאות הוקרה על פועלו למען קידום תעשיות היהלומים הישראלית והבלגית
ב-1992 קיבל אות הוקרה עבור מפעל חיים מתעשיית היהלומים בניו יורק
ב-1994, במהלך אירועי היובל להתאחדות תעשייני היהלומים בישראל, קיבל את התואר 'יקיר תעשיית היהלומים בישראל'
ב-1996 קיבל את התואר 'יקיר העיר תל אביב יפו
ב-1998, במהלך חגיגות היובל למדינה שנחוגו בענף היהלומים, כיבדה אותו עיריית רמת גן בקריאת ככר על שמו, בסמוך למכלול בנייני הבורסה, ובתואר – אזרח כבוד של העיר רמת גן
ב-2002 החליטה הבורסה לקרוא למכלול בנייני הבורסה בשם: מרכז היהלומים הישראלי – קריית משה שניצר
ב-2004 קיבל את התואר חתן פרס ישראל לשנת תשס"ד על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
משה שניצר הלך לעולמו באוגוסט 2007.
