משה זהר נולד בכפר סירקין ב-1942. את דרכו בתעשיית היהלומים התחיל אצל אחד הלוטשים האגדיים – מקס הקר, אשר לימדו ללטוש בגטים. לאחר כשלושה חודשים נסע הקר לניו יורק, וזהר נטל יזמה, תפס את מקומו, והחל לעבד אבנים כקבלן עבור שלמה יובל.
ב-1967 רכש מלטשה קטנה בתל אביב. ב-1969 נסע בפעם הראשונה לבלגיה, לרכוש גלם. את הגיבוי הפיננסי נתנו מנשה מולדבסקי ז"ל ואחיו, יצחק מולד יבדל"א, אשר הפקידו חבילת מלוטש כנגד הסחורה שקנה. זהר רכש ידע וניסיון, ולימד תלמידים רבים.
בתחילת 1973 הקים מלטשה גדולה יותר ברמת גן. המעבר, בסמוך למלחמה, גרם לקשיים כספיים. אולם, תוך עבודה קשה, 24 שעות ביממה, החזיר משה את כל חובותיו.
ב-1974 הכיר את שכנו לבניין, בעל עסק לקידוח יהלומים, מישל ליפשיץ. ההיכרות הולידה שותפות של שתים עשרה שנים בייצור אבנים גדולות בהיקפים משמעותיים. שמו של זהר יצא כבעל ידי זהב, היודע להוציא את המקסימום מהאבן. זהר היה מהראשונים שייצרו אבנים גדולות בישראל.
ב-1987 הקים עסק לרכישת יהלומים בבאנגי שבמרכז אפריקה. מדי חודש טס לבאנגי, ואת הסחורה מכר בבלגיה, במשרד של רועי ובר. ב-1991 נכנס לשותפות האחרונה עם דודי ברוורמן.
בתקופת הפעילות של זהר נודעו בשוק מרקיזות שכונו בשם Zohar Cut, וכשרצו לדבר על עבודה טובה קראו לה "עבודת משה".
משה זהר מייצג דור של יצרנים האוהבים את המקצוע ואת ההנאה והאסתטיקה שבעבודה. כיום, עקב הדרישה בעולם, יש נטייה לעבד אבנים יותר ויותר יפות על חשבון ניצולת פחותה של חומר הגלם. מבחינה זו הקדים משה את זמנו, וסלל את הדרך לעבודה טובה בתעשיית היהלומים הישראלית. משה זהר הקים דור של תלמידים רבים, העוסקים כיום בענף היהלומים.
בשנת 2000 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים למשה זהר את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
בשנת 2002 הלך משה זהר לעולמו.
מאת: שירה עמי
