דלג לתוכן המרכזי
Moti Israeli Diamonds
the israel diamond industry logo

לאו שכטר – יקיר תעשיית היהלומים

לאו שכטר נולד ב-1924 בברוקלין. אביו, מקס, החל לעשות דרכו לארצות הברית ב-1914, כאשר מלחמת העולם הראשונה שפרצה באותה השנה עצרה אותו באנטוורפן לארבע שנים, בהן רכש את מקצוע היהלומים. אולם רק ב-1941, כאשר התעורר שוק היהלומים האמריקאי בעקבות הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הקים מפעל ליטוש.

 

לאו שכטר התחיל ללטוש יהלומים כשהיה בן 18. אחרי תקופת חונכות הצטרף למפעל של אביו, שעסק בליטוש בקבלנות עבור חברות שונות. ב-1952 שותפות עם קרובי המשפחה – מיכאל בק ומשה רינגל. ב-1966 העניק אחד מספקי הסחורה – המנסר הנרי גורשווייר, ללאו שכטר את 75 אלף הדולרים שנדרשו לו כדי לשלם עבור הסייט הראשון שקיבל באמצעות הברוקר שלו מאז עד היום – בנג’מין בונס.

 

בשנות השבעים היה לאו שכטר יצרן היהלומים הגדול ביותר בניו יורק והבעלים של מפעל שהעסיק כ-50 עובדים. כאשר החתנים – אריק אוסטין (1973) ואליוט טננבאום (1974) הצטרפו לפעילות החברה, נקט לאו שכטר צעדים, שנחשבו באותה העת למקוריים ולמרחיקי לכת: הוא היה הראשון שפתח משרד מכירות בטוקיו, מהראשונים שחדרו לשוק בהונג קונג, והראשון, ככל הנראה, שהכניס מחשב כאמצעי לניהול מלאים.

 

במקביל לצמיחה העקבית, ההתרחבות בשוק האמריקאי תוך יצירת קשרים מסועפים עם רשתות קמעונאיות גדולות והחדירה לשווקים חדשים מעבר לים, לא פסקה לרגע שאיפתו להקים שלוחה בישראל. את הצעד הראשון עשה בשנות השבעים באמצעות שותפו – מיכאל בק, שהקים עם נתן ברמץ שותפות, שזכתה בתואר יצואן מצטיין לשנת 1977.

 

השותפות בין שכטר לבק ורינגל הגיעה לסיומה רק ב-1980. לאו שכטר הקים שותפות עם שני חתניו – אוסטין וטננבאום, וביחד המשיכו לפתח את עסקי החברה בארצות הברית. אולם, החיידק הציוני לא הרפה. ושוב – שורשי המעשה נעוצים בשנות השבעים, בהיכרות בין הספק האמריקאי – לאו שכטר, לבין הלקוח האיטלקי – דוד נמדר. קשרי הידידות האמיצה שנוצרו בין השניים מצאו ביטויים בשותפות שהקימו בני הדור השני שעלו לישראל ב-1981: חתנו של לאו שכטר – אליוט טננבאום, ובניו של דוד נמדר – אברהם ומשה. שלוש שנים לאחר מכן כבר קיבלה החברה החדשה את התואר יצואן מצטיין, וארבע שנים לאחר מכן קיבלה מנשיא המדינה – חיים הרצוג, ציון מיוחד לשבח, כשהיא מעסיקה כ-300 עובדים ישירים, כ-300 קבלני משנה, ומייצרת גם בצפת ובבית אל. ב-1987 הצטרף לשותפות החתן – דיוויד גרינברג. חברת שכטר-נמדר המשיכה לגדול, כשהיא שומרת על מעמדה המוביל בין חברות היהלומים בישראל. ב-2004 פנו משפחות שכטר ונמדר לדרכים נפרדות.

 

כיום, מייצר לאו שכטר בישראל, סין, הודו ובוצוואנה. את התפוקה הוא משווק באמצעות משרדים ברמת גן, ניו יורק, הונג קונג, שנחאי, דובאי ומומביי. יש לו מותג מוביל – יהלום לאו, ושותפויות מגוונות (עם ויליאם גולדברג בארצות הברית, תכשיטי קאמה במומביי ויהלומי לי הנג בהונג קונג). בני הדור הרביעי – דב טננבאום, ג’ונתן אוסטין ונתן ריקמן (חתנו של אליוט), מבטיחים את המשכיות מורשת שכטר בענף היהלומים – תשוקה ליהלומים, התמקדות במטרה ותחושה ציונית עמוקה.

 

מאת: שירה עמי

עוד ערכים שיעניינו אותך