יצחק פוקס נולד בדולהו, צ'כיה, וגדל בסיגט, הונגריה. בהיותו בן 14 עקר, יחד עם אמו ואחיו הקטנים, לאנטוורפן, שם עסקו אביו ואחיו ביהלומים.
בשנת 1936 עלה ארצה עם רעייתו, וב-1937 השתקע בנתניה ועבד בפרדסים, עד שהחליט, ב-1938, לחזור אל העיסוק המשפחתי המקורי, היהלומים. בפגישה שיזם עם ראש המועצה דאז, עובד בן עמי ז"ל, העלה פוקס את שמותיהם של לוטש היהלומים, צבי רוזנברג ושל חותך היהלומים, אשר דסקל ז"ל, והציע כי יחד עמו, כמנסר יהלומים, יקימו מפעל ליהלומים בנתניה, ילמדו את המקצוע ויספקו פתרון לבעיית המובטלים. ואכן, בעידוד של עובד בן עמי ז"ל, הקימו השלושה את מפעל היהלומים הראשון בנתניה, 'אופיר', והיו למניחי יסודותיה של תעשיית היהלומים בארץ ישראל. מאוחר יותר היה לאחד ממקימי מפעל 'פלנת', וכן נמנה עם מקימי בורסת היהלומים במשכנה שבאחוזת בית.
בשנת פעילותו הראשונה בתעשיית היהלומים הארץ ישראלית יצא בשליחות הסתדרות העובדים הלאומית לבלגיה והולנד, במגמה להשפיע על בעלי מפעלים ועל פועלי יהלומים מיומנים להעתיק עסקיהם לישראל, אך בלא הועיל.
יצחק פוקס ז"ל לקח חלק פעיל בהורדת מעפילי 'אף על פי כן' אל חוף נתניה. כחבר בתנועת הרוויזיוניסטית מימי נעוריו ופעיל באצ"ל כל שנות הארבעים, תמך בחברי המחתרת, והעסיק אנשי אצ"ל במפעלו.
ב-1947, לאחר ליל הסרג'נטים, נעצר בידי הבריטים, עמד בגאווה בחקירות, 'ישב' בלטרון, והיה לדוברם ונציגם של העצורים אצל מפקדת בית הסוהר הבריטי. רק חודשיים לאחר הכרזת העצמאות שוחרר ממעצרו, יחד עם 11 אנשי אצ"ל ולח"י, שהיו אחרוני העצורים.
עקב מאסרו ופעילותו במחתרת נפגעו עסקיו, ועם שחרורו, היה עליו להקימם מן היסוד.
כהרגלו, חיפש אפיקים חדשים ומקוריים. באמצע שנות החמישים החליט לפתח תעשיית יהלומים בגליל העליון, כדי לייצור מקום עבודה למובטלים. הוא הקים בצפת את המפעל 'יהלומי הגליל', והעסיק בו כ-100 פועלים, רובם עולים חדשים ממדינות צפון אפריקה.
בשנותיו האחרונות עסק במסחר יהלומים בבורסה, יחד עם בנו, זאב פוקס ז"ל.
במסגרת פעילותו הציבורית, וכציון לזהותו הרוויזיוניסטית, השתתף יצחק פוקס ז"ל בהקמת 'בית זאב' בנתניה.
יצחק פוקס הלך לעולמו ב-1980.
ב-1993 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליצחק פוקס את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
