יחזקאל גולדמן נולד ב-1923 בגרמניה למשפחה ציונית דתית שעסקה בטקסטיל. בדצמבר 1937 עלתה המשפחה לארץ. ב-1941 החל לעבוד בבית החרושת ליהלומים 'אופיר' שבתל אביב. שנה וחצי היה פועל במחלקת החיתוך ולאחר מכן התמנה כמנהל המחלקה. מאוחר יותר התמנה למנהל המפעל. שנים לאחר מכן, כאשר כבר היה יצרן עצמאי, עוד המשיך לנהל את 'אופיר'.
בימי מלחמת העולם השנייה העסיקה ההתאחדות את גולדמן בחלוקת הסייט הכללי שהתקבל במשרדיה ליצרנים השונים, בהתאם למפתח החלוקה שהיה נהוג באותה העת. חמישים הלירות שקיבל עבור כל סייט היוו תוספת נכבדת למשכורת של אותם הימים. ב-1951 פתח יחזקאל גולדמן, ביחד עם ארבעה יהלומנים נוספים, קבוצה עצמאית. באופן הדרגתי גדלה הקבוצה, השותפים התחלפו, ובסופו של דבר נוצרה השותפות י. גולדמן ושות', בבעלות יחזקאל גולדמן ואחיו, אברהם. בשיאה סיפקה השותפות תעסוקה לכ-300 עובדי ייצור, במפעל ובקבוצות. בין היתר נמסרה עבודת הייצור לקבוצות באזורי פיתוח. תחילה התמקדה החברה בייצור אבנים קטנות ואף קטנטנות. בתחילת שנות הששים החלה החברה לעסוק גם ביצוא.
ב-1978 החל יחזקאל גולדמן לרכוש יהלומי גלם גדולים ממרכז אפריקה, אותם ייצר בשותפות עם נתן גורן. בתקופת המשבר של שנות השמונים הגביר המפעל של יחזקאל גולדמן את מערך הייצור, גייס עובדים נוספים והעסיק כ- 100 פועלים. רבים מן הפועלים עבדו עם יחזקאל גולדמן ארבעים שנה ברציפות. יחזקאל גולדמן ליווה אותם בכל שעות עבודתם במפעל, מרבע לשבע בבוקר עד שעות הסגירה, כשהוא עושה בעצמו מגוון נרחב של עבודות, כולל עבודות כפיים.
יחזקאל גולדמן החל לקבל סייט מה-CSO ב-1955. שנים רבות היה חבר בוועד הפועל של ההתאחדות, וכיהן כיו"ר ועדת הסינדיקט.
בפברואר 1994, לאחר היסוסים רבים, סגר יחזקאל גולדמן את המפעל. הזמנים שהשתנו והעדר הרווחיות בתעשיית היהלומים חייבו הכנסת שינוי דרמטי. יחזקאל גולדמן לקח פסק זמן למחשבה ולהתארגנות מחדש. כיום, ממשיך יחזקאל גולדמן בפעילותו בתעשיית היהלומים הישראלית.
בשנת 1994 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליחזקאל גולדמן את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
