יונה חצור נולד ב-1920 בקלן, גרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה ארצה כסטודנט והחל ללמוד ארכיטקטורה בטכניון העברי בחיפה. הלימודים נפסקו לאחר שנה וחצי, עם התנדבותו לצבא הבריטי. כעבור שנתיים הגיע לדרגת קפטן, ונדד חמש וחצי שנים עם היחידות הארץ ישראליות במדבר המערבי, במלטה, באוסטריה ובאיטליה. באיטליה נעצר בשל מעורבותו בפרשת 'אקסודוס', נשפט ונשלח הביתה עם אזהרה חמורה.
עם חזרתו ארצה הצטרף לקואופרטיב 'משמר המפרץ', ששירת את אזור הצפון. היה חבר ב'הגנה' משנת 1939 עד הקמת צה"ל. במלחמת העצמאות שירת כסגן מפקד גדוד חי"ר, מפקד בית הספר לקציני תחבורה, מפקד בסיס הדרכה וראש ענף במטכ"ל.
משורות הצבא נקרא לכהן כמנהל לשכת נשיא המדינה דאז, פרופ' חיים ויצמן. משהוחלט, בסוף 1949, על כינון שירות קבע בצה"ל, הצטרף לשורותיו. בשעה שהקימו את מוסד קצין הכנסת הציע לו יו"ר הכנסת דאז, יוסף שפרינצק ז"ל, לכהן בתפקיד זה. במהלך מילוי התפקיד למד משפטים, ועם סיום לימודיו חיפש תפקיד שיקרבו לתחום המשפט המסחרי. כך הגיע, בשנת 1960, לכהונת המפקח על יהלומים.
בשנת 1961 החל לפעול נמרצות להידוק הקשר הישיר עם ה-CSO עד אז נהגו הישראלים לרכוש מן הבלגים את מרבית הקצאות הסייט החתומות שלהם, ולכן תיקן תקנה שאסרה יבוא חבילות סינדיקט חתומות מכל מקור, פרט לחבילות המגיעות ישירות מן ה-CSO. שבסופו הושגו שלושה הישגים, הממשיכים לתרום תרומתם לתעשייה עד עצם היום הזה:
* לישראל הובטחו 5/6 מל תפוקת המלס;
* מונו בארץ דילרים, המקבלים הקצאה לצורכי מכירה ליצרנים שאינם בעלי סייט;
* הוקמה מסגרת לשיתוף פעולה בין ה-CSO לבין תעשיית היהלומים הישראלית וממשלת ישראל באמצעות קיום מפגשי התייעצות חצי שנתיים.
שנה לאחר פרישתו מן הפיקוח, ב-1963, החל לכהן כנציג חברת 'הניג' בישראל. 'הניג' הייתה חברת הברוקרים הראשונה אשר קשרה קשרים ראשונים בין תעשיית היהלומים הישראלית ל-CSO והראשונה שמינתה נציג בארץ.
עשרים שנה לאחר מכן פרש יונה חצור מניהול החברה, ולתקופה מסוימת המשיך לכהן בה כיועץ.
בשנת 1991 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליונה חצור את התואר יקיר תעשיית היהלומים
מאת: שירה עמי
