דלג לתוכן המרכזי
Israeli Diamond Industry
the israel diamond industry logo

בצלאל דייגי ז”ל – יקיר תעשיית היהלומים

בצלאל (הכט) דייגי נולד ב-1925 בטרנסילבניה, רומניה, למשפחה דתית. ב-1932 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בתל אביב. בשעה שהאב סלל את כיכר צינה דיזנגוף, למד בנו – בצלאל, במחזור השני של בית הספר הממלכתי-דתי ביל”ו.

 

עם סיום בית הספר היסודי יצא לעזור בפרנסת המשפחה. בהפניית ידיד הגיע לבית החרושת ליהלומים ‘הכוכב’ שבבעלות לוונפיש, לבינזון וברוורמן, שם למד חיתוך.

 

הוא הצטרף לאצ”ל, וכמו רבים מבני דורו עסק בעיבוד יהלומים במקביל לפעילות במחתרת. באפריל 1948 נטל חלק בהתקפה של האצ”ל על יפו. בתקופת המחתרת, כשהיה מבוקש על ידי הבריטים, שינה את שמו מהכט (זאב מים בגרמנית וביידיש) לדייגי.

 

מהר למדיי הפסיק בצלאל דייגי לעסוק בחיתוך והחל לסחור ביהלומים, תחילה בקפה צוקרמן, לאחר מכן במסגרת האגודה לפיתוח מקצוע היהלומים שעסקה במסחר בקפה פלטין, ולבסוף במועדון יהלומים א”י שפעל ברחוב אחוזת בית 3. על אף שהחיתוך הפסיק להיות המקצוע הראשי שלו, המשיך לחתוך אבנים במכונת החיתוך שהוצבה בהול – מבואת הכניסה לביתו.

 

בשעה שעסק בסחר ביהלומים באולם הבורסה ובמשרדו שברחוב אחוזת בית 3, ניהל אביו, ברוך הכט, מזנון ברחוב אחוזת בית 6, שם נהגו היהלומנים לשתות קפה ולקרוא בעיתון ‘מעריב’ שהגיע מסוכנות ההפצה של היהלומן – משה טופל, ששכנה ברחוב אחד העם. בקפה תפארת הסמוך נהגו היהלומנים להיפגש לשם עשיית עסקים.

 

את שמו רכש בצלאל דייגי כסוחר שיודע לקנות יהלומים ב’מחיר טוב’. הקנייה שלו נחשבה לכל כך טובה, עד שכאשר קנה אבנים היו מציעים לו מייד שלושה אחוזים נוספים אפילו מבלי לראות את האבנים.

 

בצלאל דייגי נמנה עם הראשונים שייבאו כבר בשנות השישים קפס (מכבר) מבלגיה, ובכך אפשרו את התפתחות מגזר הפנטזי. כמו כן נמנה עם הראשונים (ואולי אף היה הראשון), שראו בחומר הגלם אפשרות לייצור משולשים. הוא עסק בייצור פנטזי,

 

אולם עיקר עיסוקו היה בקנייה ובמכירה של גלם, ובקנייה ומכירה של מלוטש. הוא נהג לנסוע לבלגיה לקנות גלם, למכור אותו בארץ, לקנות מלוטש מהיצרנים שמכר להם את הגלם ומאחרים, ולייצא אותו לארצות הברית, אירופה ויפן, ואף למכור בשוק המקומי. הוא סחר ב’עסקים’ גדולים עם יהלומנים מובילים בענף ובהם משה שניצר, פריץ חוצ’נר, אבא גרטלר, ליאו קליינמן, עלי גורנשטיין ואחרים.

 

בצלאל דייגי נפטר ב- 1985. הוא הותיר אחריו אלמנה – לאה, ושלושה ילדים – אברהם, יעקב ומרדכי. הבכור – אברהם (אבי), שהצטרף לעסק כבר ב-1972, עוד בהיותו חייל בשירות סדיר, עוסק כיום בייצור טרפזים ומשולשים המשמשים כאבנים צדדיות, ובייצור אבנים איכותיות עם תעודות GIA. לחברה הצטרף כבר הנציג הראשון לבני הדור השלישי בענף היהלומים, בנו של אבי – יורן (29).
מאת: שירה עמי

עוד ערכים שיעניינו אותך