אוריאל קולדנוב נולד ב-1919 בסמרקנד כבן בכור למשפחה שעסקה בסחר בטקסטיל. בהיותו בן שש התייתם מאביו, שהותיר אחריו אלמנה וארבעה פעוטים. בהיותו בן 14 ברחה המשפחה מסמרקנד, כשהיא עושה את דרכה, דרך גבול איראן, לארץ ישראל.
שלושה ימים טיפסו בני המשפחה בהרים, ושלושה ימים ירדו – נושאים את כל בגדיהם לבושים על גופם, ועל גבם ציוד ואוכל – עד שהגיעו למשהד, שם חיכה להם הדוד – עמנואל פילוסוף – שאסף כספים כדי לרכוש 46 כבשים שיועדו לפיתוח ענף חדש בארץ ישראל – צמר כבשים מגולגל (קרקול). וכך, עשו 11 ילדים את דרכם לארץ ישראל במשאית שחולקה לשני מדורים – במדור התחתון – כבשים, ובמדור העליון – יהודים, ששאפו להגיע לארץ ישראל.
מי שסייע להם לעבור את גבול עיראק היה משיח בורוכוב, חברו של הנציב העליון – הרברט סמואל, וראש העדה הספרדית בירושלים, שהשיג עבורם אישורי מעבר.
בסופו של דבר הצליחו להגיע לארץ ב-1935. בזכות מפגש מקרי עם בן הדוד – אפרים פוזיילוב, שהזמין אותו לביתו, זכה אוריאל קולדנוב במשפחה חדשה בארץ חדשה – משפחת מרדכי פוזיילוב. מייד יצא לעבודה – תחילה בחנות גלנטריה, ולאחר מכן – במשך חמש שנים – ביציקות מתכת. ב-1941 הלך בעקבותיהם של אשר וגבריאל אשד, והתחיל לעבוד במפעל של פיקל ברחוב נחמני בתל אביב.
מאז נקשרו חייו המקצועיים בענף היהלומים. את עקרונות העבודה למד מפי מורה ששמו יצא למרחוק באותם הימים – מוריץ הזקן, אבין של אהרון צבי מוריץ, שהפך גם הוא למורה בעל שם בתעשיית היהלומים. בעקבות אברהם פילוסוף עבר אוריאל קולדנוב ליהלומי בוכרה. עד 1945 עבד אצל מרק שיין, ושם גם התחיל ללמד.
בעקבות משבר 1946 הפך לעצמאי, והתחיל לסחור במקומות המסחר של אותם הימים – רח' אלנבי 120 וקפה פלטין. לאחר השחרור מהצבא למד התחיל לעבוד כפועל במפעל של ארתור זלצמן. תקופה מסוימת עבד במקומות שונים, ובהם אצל אריה רוזנזון, האחים פוזיילוב, אברהם כהן ואחרים. בתקופה זו לימד תלמידים רבים.
ב-1970, כשחזר הבן – דני, מעבודתו באיטליה עבור יהלומי פז, פתחו השניים את חברת קולדן-בן עמי, ביחד עם חתנו של אוריאל קולדנוב – איציק בן עמי. בסוף 1997 התפרקה השותפות.
אוריאל קולדנוב פרש מעבודתו בענף היהלומים ב-1996 והתמסר לתחביבו הישן – ציור. נכדיו, נדבקו ב'חיידק' היהלומים והם ממשיכים את השושלת: הבן – דני, בנו הראל ובתו ענת – ממשיכים בייצור אבנים גדולות, והחתן – יצחק בן עמי, ממשיך מייצור קטנות ופנטזי ביחד עם ילדיו – ניר, לימור ורונן.
בשנת 2006 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים לאוריאל קולדנוב את התואר יקיר תעשיית היהלומים.
מאת: שירה עמי
