דלג לתוכן המרכזי
Moti Israeli Diamonds
the israel diamond industry logo

אברהם עמנואלי (פילוסוף) ז”ל – יקיר תעשיית היהלומים

הנגיעה של אברהם עמנואלי (פילוסוף) בתעשיית היהלומים הארץ ישראלית הייתה קצרת יומין אולם משמעותית, משום שהושתתה על תפיסת עולם מרשימה, שנבעה מתפיסת עולם ציונית ששאפה לאחדות הכל: אחדות ההשקפה הסוציאליסטית עם ההשקפה הדתית, משום שהיה משוכנע שקיימת זהות בין עקרונות הסוציאליזם לעקרונות הדת; אחדות עם ישראל, בהנחה שהפלגנות העדתית המזיקה אינה אלא זמנית; וחתירה לחיים יצרניים תוך שילוב חקלאות ותעשייה החיוניים לכינונו של עם יציב וחזק במולדתו הישנה-חדשה.

 

אברהם עמנואלי (פילוסוף) נולד ב-1895 בסמרקנד שבבוכרה. בילדותו למד בחדר, בישיבה ובבית ספר רוסי ל’יהודים ילידים’. בהיות בן 13 החל לעזור לאביו במסחר, כשהוא לומד במקביל יהדות, עברית, רוסית ואוזבקית.
כאשר רדפה הממשלה הצארית את יהודי אסיה בשנים 1909 – 1914 נמלט עם אביו לפטרסבורג (לנינגרד), התקרב לחוגים הלאומיים והציוניים, ועם שובו לביתו בהיותו כבן עשרים, שכנע רבים מיהודי בוכרה להצטרף לתנועה הציונית ולייסד את ‘אגודת חובבי שפת עבר’. הוא היה הרוח החיה במפעל הקניית חינוך יהודי ועברי ואף ארגן ויסד גימנסיה עברית. אחרי מהפכת פברואר 1917 ארגן בגלוי את התנועה הציונית.

 

ב-1927 ברח מברית המועצות חסר כל. הוא הגיע למשהד שבפרס, נאסר על ידי המשטרה הפרסית שחשדה בו שהוא סוכן קומוניסטי, נפדה על ידי אנוסי משהד, המשיך להודו, שם חקר את מצב היהודים, ולבסוף הגיע לארץ ישראל, התיישב בשכונת יעקב בבנימינה, והקים משק חקלאי. הוא קיבל סיוע מהסוכנות אישור להבאת 40 כבשים מגזע קראקול לגידול בארץ, אולם משנבחר לקונגרס הציוני, כנציג יהודי בוכרה, מסר את הצאן לקיבוצים.
עמנואלי הצליח ליצור מזיגה בין השקפתו הסוציאליסטית לאמונתו הדתית. הוא הסתייג מהדרכים שנקטו עסקים מסוימים של עדות המזרח להיבנות מהפיצול העדתי וחלם לראות בארץ עם אחד ומאוחד, בלי מחיצות עדתיות. משום כך ראה בתפקידו כמזכיר ועד העדה הבוכרית מינוי זמני בלבד, שיתבטל כאשר יתמזגו בני העדה עם העדות האחרות.

 

עמנואלי שאף לראות את בני העדה עוסקים בחקלאות, ועל כן, משהלכו רבים מבני העדה הבוכרית לעבוד בתעשיית היהלומים, ביקש להקים מפעל יהלומים שיתופי, שישולבו בו תעשייה וחקלאות. ראש עיריית נתניה – עובד בן עמי, נענה בחיוב. עמנואלי, ביחד עם חבריו לעדה הבוכרית ובהם עסקן מפא”י – יוסף יוחננוף, והיהלומנים – מלכיאל פנחסי, ברוך קייקוב ואשר סולימני, יסדו ב-1942 את קואופרטיב יהלומי בוכרה שבאזור טוברוק שבנתניה. אולם, הכשרתם החקלאית של עובדי בית החרושת הוזנח משום שעמנואלי חלה. ששה חודשים נאבק עם המחלה, עד שנפטר באוקטובר 1944.

 

עם פטירתו לא נמצא איש שימשיך את הדרך שהתווה להקמת משק חקלאי ליד בית החרושת. עובדי המפעל התרכזו אך ורק בתעשיית היהלומים עד לפירוקו של הקואופרטיב ב-1946.

 

רבים מהפועלים בקואופרטיב הפכו לימים ליהלומנים מובילים בעלי שם ובהם האחים שלמה ומשה סולימני, גבריאל סולימני, משה רחמינוב, אריה חיימוב ואחרים.

 

 

מאת: שירה עמי

עוד ערכים שיעניינו אותך