"מזל וברכה" היא הברכה המסורתית בענף היהלומים לציון סגירת עסקה. ברכה זו מלווה בלחיצת יד בין הצדדים, ושגורה (בעברית) בפיהם של סוחרי יהלומים ברחבי העולם כולו: מדי יום נחתמות עסקאות יהלומים רבות מספור ברחבי תבל בצמד המילים הללו, המהוות קוד מוסכם לסיום משא ומתן – בין אם זה התבצע ביפן, בניו זילנד או בארה"ב.
רבים סבורים כי מקור הברכה הנפוצה הוא במשפחת מימון, משפחתו של החכם היהודי הגדול בן המאה ה-12, הרמב"ם (רבי משה בן מימון). על פי הסבר זה, המילה "מזל" מסמלת את אחיו של הרמב"ם, דוד בן מימון, שעסק בסחר באבנים טובות, ואילו המילה "ברכה" מסמלת את הרמב"ם, שגילם באישיותו את הברכות הטובות. את השימוש בברכה זו בענף החלו, לטענת רבים, יהודי אמסטרדם, שהפכה למרכז העולמי הגדול ביותר לסחר ביהלומים לאחר גירוש היהודים מספרד ב-1492.
לעומתם, רבים סבורים כי מקור הברכה הוא דווקא בשפה האוגריתית: מקור המילה "מזל" הוא בשפה שמית עתיקה זו, הדומה באוצר המילים שלה ללשונות כנעניות – ובעיקר לעברית הקדומה. לשפה האוגריתית השפעה ניכרת על השפה העברית, על השירה המקראית ועל המיתולוגיה היהודית הקדומה, השפעה הניכרת בחוקים ובסיפורים רבים מהמקרא, כמו גם בנטיות חריזה ומשקל של העברית.
משמעות המילה "מזל" באוגריתית היא גרמי שמיים (כוכבים וכולי), שאליהם התייחסו בני העת הקדומה כגורמים המנתבים את חיי האדם. אלא שלמילה "מזל" כשלעצמה אין משמעות חיובית או שלילית, ועל כן נהוג להוסיף לה בעברית שם כינוי ("מזל טוב", "ביש מזל" וכולי). כך גם כאשר נסגרת עסקה בענף היהלומים – אין להסתפק במילה "מזל" לבדה, ומכאן הצטרפה אליה המילה "ברכה" על מנת להבטיח כי העסקה תבורך במזל טוב. ומכאן – "מזל וברכה".
