תארו לעצמכם שוק רכב, שבו המכוניות לא מתיישנות ולא נזרקות במשך 50 שנה. מדי שנה, מיליוני כלי רכב חדשים יוצאים מפס הייצור, אך כל כלי הרכב שיוצרו קודם לכן נשארים בשוק, המאפיינים שלהם עוברים שינוי והם נקנים ונמכרים. ברור שגורלו של שוק זה נחרץ – המאסה הגדלה בעקביות של המוצר תפעיל לחץ על המחיר, עד שיתברר כי הוא נמוך מעלות הייצור, והיצרנית תתמוטט.
במה שונה שוק זה מהשוק המודרני של יהלומים טבעיים? בערך כמו ההבדל בין יהלום שלוטש לדוגמא על ידי קריסטל (Kristall) של סמולנסק (Smolensk) ב-1967 לבין יהלום שלוטש אתמול. כלומר, אין כל הבדל.
מבחינה היסטורית, יצירת לקוחות חדשים הייתה לא פחות חשובה לתעשיית היהלומים מחיפוש ופיתוח של מרבצי יהלומים חדשים – זה היה תנאי הכרחי לקיומו ושגשוגו של השוק. אך הפסקת הכרייה של אבני אופל אצילי (noble opal) באירופה, הפיכתה הקסומה של יפן לשוק הצרכני השני בגודלו, תכנית "טבעת נצח" (Eternity Ring) של יהלומים סובייטיים, ונקודות ציון נוספות ביצירת עתודות צרכנים חדשות, הובילו לכך שבידי הצרכנים יש כיום כמות גדולה של יהלומים שנצברו עם השנים. מומחים של בלו נייל (Blue Nile) מעריכים כי שוויה עומד על כטריליון דולר. והודות למאמצים של בעלי העניין הפועלים ב"שרשרת אספקת היהלומים", נתון זה ממשיך לצמוח.
ביגוד ואקססוריז יוצאים מהאופנה, גאדג'טים ומכוניות מתיישנים, ורק "יהלומים הם לנצח". סלוגן הפרסום האגדי הופך לאט אך בטוח לבדיחה אכזרית – יהלומים הם אכן נצחיים, אך אינם מתיישנים ואינם נשחקים. הם חוזרים לשוק.
כיום, איש לא יודע בוודאות מהו הנפח המדויק של שוק היהלומים המשני. אך כולם מבינים שיש כאן בעיה והיא רצינית מאוד. אם היא לא הייתה כזו, דה בירס (De Beers) לא הייתה משיקה את התכנית למכירה מחדש של יהלומים בארה"ב, ולא הייתה מקימה את המכון הבינלאומי להערכת יהלומים (IIDGR). עם זאת, כל התחזיות של מומחים לשוק היהלומים, הגלם והמלוטש ממשיכות להתעלם בעקביות מקיומה של "מפיקת" יהלומים עצומה, שממשיכה לגדול. הסיבה לכך פשוטה – איש לא יודע לאמוד את גודלה.
בשווקי יוקרה אחרים, המחזור המשני זוכה לפיקוח וניתוח צמודים. קח, למשל, את שוק כלי הכסף. על פי נתוני מכון הכסף, הביקוש ב-2015 הסתכם ב-62.9 מיליון אונקיות. באותה שנה, 28.5 מיליון אונקיות של כלי שולחן מכסף עברו זיקוק. ואלו עוד רק הכלים שנכנסו לזיקוק, מבלי לחשב את המלאי בחנויות עתיקות או יד שנייה, וכן את פלטפורמות המסחר אונליין, שמוכרות כלי כסף משומשים. ניתן לומר בביטחון כי למעלה ממחצית מהיצע כלי השולחן מכסף מגיע מהשוק המשני.
אך אם האוכלוסייה נפרדת מכלי הכסף המשפחתיים בקנה מידה כה גדול, למה לחשוב כי תנהג אחרת כשמדובר ביהלומים? היכן כיום כל אותן בעלות בית אמריקאיות שקיבלו "טבעות נצח" (Eternity Rings) משובצות ב-25 יהלומים לרגל חתונת הכסף, נגיד עד שנת 1965? האם נכון לחשוב שהיורשים של הסבתא המנוחה קשורים יותר ליהלומים מאשר לכלי הכסף שלה? לא ממש – ובשעה שקל יחסית להגיע לנתוני הפעילות של בתי זיקוק, יש לציין כי אף תכשיטן, סוחר או קמעונאי יהלומים יטריחו את הלקוחות שלהם בפרטים הנוגעים למקור היהלומים ששובצו בתכשיט החדש שלהם.
מעקב המחירים שלנו, המתנהל מזה שנה ומוצג בפלטפורמות מסחר אונליין, מראה כי יהלומים ששובצו בתכשיטי יד שנייה לשוק הרחב בין השנים 1960-1990 נמכרים במחיר הנמוך בממוצע ב-50% ממחירון רפפורט. אותו הפרש במחיר קיים גם בשוק כלי השולחן מכסף – פריטי וינטאג' לשוק הרחב בשנים 1960-1990 נמכרים במחצית מהמחיר של סחורה מודרנית חדשה. סביר להניח, אם כן, שהשוק המשני מהווה לפחות מחצית משוק היהלומים המלוטשים.
תחזיות מחיר חיוביות (עבור מפיקות יהלומים) ממשיכות להתבסס על ההנחה לפיה רזרבות המינרלים בעולם מתרוקנות. רעיון זה קיבל ביטוי לראשונה לפני עשר שנים, בריאיון שקיימתי עם האקדמאי ניקולאי פוקילנקו (Nikolay Pokhilenko). הוא צדק – מאז לא נרשמו תגליות יהלומים גדולות. עם זאת, בעשור שחלף מאז לא עסקו בנפח השוק המשני, ולא באופן שבו ה"מרבץ" הזה מגיב לתקופות של האטה כלכלית בעולם. אם לוקחים גורם זה בחשבון, תחזיות תמחור היהלומים הרבה פחות ורודות. לא רק בגלל הלחץ הברור שמופעל על השוק בשל כמות סחורה שנצברה במהלך מאה שנות הפקת יהלומים תעשייתית.
הצרכן בשוק הרחב חשדן ביחס לפריטים שהיו שייכים בעבר למישהו אחר. החששות מפני "אנרגיה רעה" נפוצים מאוד, ומוכרים של פריטי וינטאג' ועתיקות מתמודדים עמם לעתים קרובות. אבל האם מישהו מבטיח לצרכן שהיהלום המשובץ בתכשיט חדש שקנה בבוטיק לא הגיע מהשוק המשני? אין כל ערובה כזו. מה הסבירות כי אבן זו לא נכרתה אתמול, אלא לדוגמא ב-1935, ב-1951 או ב-1970? ההסתברות לכך לא מוגדרת, וניתן רק לדון בשאלה האם היא גבוהה או לא. אך אין ספק כי היא לא אפסית. האם הצרכן ירצה להיות הבעלים של אבן שהופקה בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, או על ידי המיליציות של סבימבי (Savimbi) באנגולה? או של אבן שהשתייכה בעבר לאדם שנספה בשואה?
סביר מאוד להניח ששוק היהלומים המשני צבר מאסה קריטית, הן במונחי סחורה והן במונחי מידע. מפתיע למדי כי אותם אנשים שמקדמים יהלומים סינתטיים עדיין לא משתמשים בפוטנציאל ההרסני הזה מבחינת ענף היהלומים הטבעיים. "עבודת ילדים", "אקולוגיה" ו"יהלומי דמים" הן חומרי נפץ שכיחים, אך ל"אנגריה רעה" יש מטען גרעיני. בעבר, השוק של אבני אופל אציליות נדחק לטובתם של יהלומים, בין היתר בזכות "פצצה" דומה (צרות שהאבנים גרמו להן). ייתכן שהסיבוב הבא של הגלגל כבר מעבר לפינה.
סרגיי גוריאינוב (Sergey Goryainov), פורסם באתר Rough&Polished
