אחת הסוגיות המרכזיות שתהליך קימברלי (KP) נדרש לשקול השנה, הייתה הצעה להקים מערכת להערכת יהלומי גלם. בבסיסה, הרעיון הוא למצוא דרך לקבוע אם הערכים המוצהרים על גבי חבילות גלם שנשלחות למדינות אחרות הם הגיוניים. המתודולוגיה שעל הפרק מציעה שהערכת יהלומי הגלם תתבצע על בסיס המרת מחיריהם הידועים של יהלומים מלוטשים למחירי גלם, לאחר שקלול העלויות ושולי הרווח של יצרנים.
ניתן לומר הרבה על היתרונות והחסרונות של הקמת מערכת כזו. אני מרגיש שמרכיב חשוב בדיון הזה הוא "איך", לא רק כי זה לא ידוע לרוב הגורמים, אלא גם כי זה עשוי לעורר דיון רחב יותר בנושא הערכת מחירים.
להבין את הערכת מחירי הגלם
תעודה מטעם קימברלי כוללת כמה פרטים, כגון שם וכתובת של היצואן והיבואן, מקור הסחורה ותעריך הנפקת התעודה. בלב התעודה מופיעים פרטים בנוגע ליהלומי הגלם שהיא מלווה: מספר חבילות, קוד HS של היהלומים; משקל כולל בקרט של היהלומים לפי כל קוד HS; והשווי שלהם בדולרים. המתודולוגיה המוצעת, שנהוג להתייחס אליה כהנדסה הפוכה של מחירים, מציעה מערכת שתבדוק אם הסכום המוצהר במונחי דולרים הוא הגיוני.
כדי לעשות זאת, תוכנן החישוב הבא:
המחיר ההוגן לקרט יהלומי גלם שווה לסך המחיר של המלוטש שמיוצר ממנו, חלקי סך משקל הגלם בקרט, פחות עלויות ליטוש ושולי רווח. להלן דרך נוספת לבטא זאת:
מחיר הגלם לקרט = (עלויות+שולי רווח) – משקל הגלם בקרט/מחיר המלוטש הכולל
הצעה זו מתחילה במציאת מחיר המלוטש על בסיס קבוע, המתעדכן בקביעות. מדובר למעשה במחירי עסקאות, ולא במחירים המבוקשים שמופיעים בפלטפורמות B2B. זה מבטיח שהנתונים יהיו קרובים ככל האפשר לתשלום שמקבלים יצרנים וסיטונאים של יהלומים מלוטשים. לכן, איסוף הנתונים צריך לכאורה לכלול את המחירים שקמעונאים ויצרני תכשיטים משלמים עבור יהלומים מלוטשים.
עלות הייצור ושולי הרווח מסתכמים יחד על פי ההצעה ב-15%. אם מאמצים את הנוסחה לעיל, בואו נניח כי יהלום מלוטש שמשקלו 0.30 קרט, המיוצר מיהלום גלם שמשקלו 1 קרט, נמכר לקמעונאי תמורת 1,500 דולר לקרט, או תמורת 450 דולר בסך הכל:
כלומר –
382.50 דולר לקרט = 15% – 1 קרט / 450 דולר
אם כן, השווי של יהלום גלם במשקל 1 קרט, שהופק ממנו יהלום מלוטש במשקל 0.30 קרט במחיר 1,500 דולר לקרט, הוא 382.50 דולר.
מרכיב נוסף בתהליך הוא הבנת התשואה – גודל וסוג היהלום המלוטש שניתן לייצר מיהלום הגלם. זה שלב קצת מסובך, כי מומחיות הליטוש נכנסת בו לפעולה. עם זאת, רוב היצרנים, לבטח הגדולים שבהם, יודעים כיצד ללטש ביעילות ובקנה מידה גדול, כך שיש גבול להפרשים בין הערכות.
זה מותיר לנו לזהות ולמיין את יהלומי הגלם. מערכת הערכה כזו דורשת מידה מסוימת של אחידות. אלו שייבחרו לקחת חלק במערכת יצטרכו להסכים, למשל, על דרך מסוימת למיון יהלומי גלם. היא תתחיל מזיהוי יהלומי גלם לפי גודל, מודל (צורה), ניקיון וצבע, ולאחר מכן ממיינים מרחבי העולם יודרכו כיצד למיין את הסחורה באותו אופן, ובהתאם לאותו פרוטוקול.
לקוראים שפחות מכירים את תהליך מיון הגלם, הוא כולל בדרך כלל שרטוט גריד על פני לוח כתיבה גדול, חלוקת הגריד לפי גדלים, מודל, ניקיון וצבע, ואז שיוך היהלומים לקטגוריה הנכונה. דרך נוספת לעשות זאת היא על ידי שימוש בצלחות וקופסאות פלסטיק קטנות ושקופות המשמשות למיון יהלומים. בכל מקרה, זהו חלק חיוני בהערכת יהלומי גלם, הנחשב לאמנות של ממש. אי אפשר להמעיט בחשיבות השלב הזה, כי הוא זה שחושף מה השווי של יהלומי הגלם.
לחבר יחד
שני המרכיבים – קביעת מחיר באמצעות הנדסה הפוכה, ומערכת המיון – צריכים להתחבר. כדי לשמור על האלגוריתם הפנימי, ההנדסה ההפוכה תחושב באופן מרוכז. לאחר מכן, כל קטגוריה בגריד המיון תקבל את השווי של יהלומי הגלם התואמים, לפי קרט.
ממיינים מקומיים, קרוב לוודאי עובדי מדינה במשרדי המכס, יעברו הדרכה במרכז יהלומים – במומביי, אנטוורפן או דובאי – על פרוטוקול המיון שטרם גובש סופית, וילמדו כיצד למיין יהלומי גלם על בסיס הגריד הזה. עם השלמת ההדרכה שלהם, הם יהיו חלק ממה שנקרא כעת LIVA (סוכנות הערכת מידע מקומית) בארצם.
הנוהל הצפוי הוא שבעל תפקיד – למשל, כורה יהלומים אלוביאלי או קניין יהלומים – יגיע למכס או למשרד היהלומים כדי לקבל תעודת קימברלי ולייצא את הסחורה שלו. לפני שיפיק עבורו תעודה, איש המכס שעבר הדרכה ימיין את יהלומי הגלם ואז יכפיל את השווי של כל קטגוריה על פי משקל הגלם התואם לקטגוריה. את המחיר שיתקבל הוא ישווה לסכום שבו נקב היצואן.
בעיות ופתרונות
המערכת כולה מסתמכת על כמה עקרונות:
• היא עצמאית ואובייקטיבית
• היא חלה באותו אופן על כל מקום שבו היא בשימוש
• הנדסה הפוכה מקובלת ככלי להערכה נאותה של יהלומי גלם
• היא מבוססת על מחירי עסקאות עדכניים של יהלומים מלוטשים
• היא לוקחת בחשבון תנודתיות בשוק
• היא הגדירה מראש פרוטוקולים של מיון יהלומי גלם
הרעיון הוא להיאבק בהערכת חסר של יהלומי גלם המיוצאים ממדינות מפיקות, כמו סיירה לאון או אנגולה, המנגנון המוצע כאן הגיוני מאוד. עם זאת, הוא לא מטפל בכמה בעיות אפשריות. לדוגמא, מה צריך לעשות איש המכס אם הובאה לידיו חבילה לייצוא, והמחיר הנקוב עליה נמוך מהשווי שהמערכת קובעת לה? אם ההבדל קטן, האם המכס צריך להתעלם מההפרש?
לעומת זאת, מה אם מדובר בהפרש גדול – כיצד יוגדר הפרש גדול, יותר מ-5%? יותר מ-15%? וחשוב מכך, אם ההפרש בהערכה משמעותי, מה עושים? האם מייצאים את הסחורה בכל מקרה? האם זה מדווח בכל מקרה? אלו נושאים שצריך לפתור. אגב, משרד היהלומים באנטוורפן כבר טיפל בסוגיות דומות.
סוגיה אחרת שצריך לפתור נוגעת למי ישלם את המחיר עבור האופרציה הזו. האם המדינות המפיקות ישלמו עבור איסוף הנתונים, המערכת וההדרכה? או שהחשבון יוגש למדינות הצרכניות?
כדי להבהיר את הנקודה, יש לכל זה פתרון, ומדינות שמפיקות כמות משמעותית של גלם באופן לא פורמאלי, הן אלו שהמערכת המוצעת תפעל לטובתן במיוחד. אחרי הכל, תהליך קימברלי הוקם כדי למנוע את המסחר ביהלומי מריבה. ככזה, הוא מגן על היושרה של שרשרת אספקת יהלומי הגלם. על רקע זה, הוצעה מערכת הערכת המחירים של יהלומי גלם. מטרתה לסייע במניעת עוולות בהערכות הראשוניות, שעלולות לרמות מדינות מפיקות המסתמכות על תמלוגים ומסים מיהלומים. אין ספק כי מדובר במטרה נעלה.
ולבסוף, אם מדובר כאן במערכת להערכת יהלומי גלם בעלת טווח רחב, כדאי לשקול כיצד ניתן יהיה ליישמה במקומות אחרים, למשל ככלי הערכה ליצרנים, לפני רכישת גלם. ברור כי זה עשוי להיות כלי מבורך, בעל השלכות רחבות.
למאמר המקורי באנגלית לחצו כאן
מאת: עידן גולן, edahngolan.com
