ממשלת זימבבואה החליטה לאחרונה להשהות את כל זיכיונות כריית היהלומים באזורים מרנגה (Marange) ושימנימני (Chimanimani), ולהקפיא את הציוד של החברות הפועלות בהם, במהלך שנתקל בתגובה זועמת הן מצד משקיעים והן מצד ממשלות זרות. הסיבות האמיתיות למהלך טרם התבהרו. בראיון טלוויזיוני בחודש ינואר, טען נשיא זימבבואה רוברט מוגאבה (Mugabe) כי המדינה לא מקבלת מספיק במונחי הכנסות, ורמז כי ייתכן שחברות כרייה העלימו כמות יהלומים משמעותית. על פי הנתונים שהציג מוגאבה, עסקי היהלומים ייצרו עד כה הכנסות בשווי 2 מיליארד דולר בלבד, ואילו השווי הממשי של היהלומים שנכרו באתרים אלו נע סביב כ-15 מיליארד דולר. "נרשמו הרבה מעשי נוכלות, הברחות", אמר מוגאבה, "והחברות שעסקו בכרייה למעשה שדדו אותנו מעושרנו. לכן החלטנו כי אזור זה צריך לפעול כמונופול, ורק המדינה תוכל לבצע את הכרייה. אי אפשר לסמוך על חברה פרטית".
ישנו, עם זאת, מניע שקט יותר לתכנית הקונסולידציה, והיא להגביר את היעילות ולהתחיל פרויקט יקר של כריית קימברליטבאזור. את העמדה הזו ביטא בשנים האחרונות שר המכרות, וולטר צ׳ידהאקווה (Walter Chidhakwa), אך היא נתקלה בהתנגדות מצד מחזיקי הזיכיונות, שמטילים ספק במידת ההיתכנות שלה.
קונסולידציה
תכנית הקונסולידציה היא רק הפרק האחרון במדיניות ארוכת טווח שפיתחה ממשלת זימבבואה, שמטרתה להשתלט על חברות בבעלות פרטית. בשנת 2008, חתם הנשיא מוגאבה על החוק להעצמה כלכלית ומקומית (Indigenisation and Economic Empowerment Act), שנועד להעביר את השליטה במיזמים זרים לידיים מקומיות בזימבבואה. המהלך נתקל בביקורת חריפה הן מצד גופים כלכליים בינלאומיים והן מצד מפלגת האופוזיציה המקומית, ה-MDC. ניסיון דומה להשתלט על אדמות ולחלק אותן מחדש לחקלאים מקומיים, בתחילת 2008, סבל משחיתות וניסיונות לנצלו לרעה, שעה שחברים במפלגת השלטון ומשפחותיהם העבירו לידיהם את רוב הזיכיונות. התוצרת החקלאית צנחה, והאוכלוסייה נפגעה מסדרה של משברי מזון.
יש לציין כי כתוצאה מחוק ההעצמה, חברות כריית יהלומים הפועלת במרנגה כבר אולצו להיכנס למיזמים משותפים עם תאגיד פיתוח הכרייה של זימבבואה (ZMDC) אשר בבעלות הממשלה, כאשר התאגיד מחזיק בידיו מניות רוב (51%) במיזמים אלו. עם זאת, אם תכנית הקונסולידציה תתקדם, כל החברות הללו ימוזגו לכדי חברה אחת בבעלות ממשלתית, ששמה חברת היהלומים המאוחדת של זימבבואה (ZCDC), ואשר תהיה אחראית על כל פעילויות כריית היהלומים במדינה.
נתוני העלמות יהלומים
החלק המרשים ביותר בשערורייה של זימבבואה, הוא כמות היהלומים שלכאורה הוסתרו משליטתה הרשמית של הממשלה. קשה להאמין לנתון לפיויהלומי גלם בשווי 13 מיליארד דולר הוברחו מהמדינה, וקשה להבין איך ניתן היה לעשות זאת מבלי להיענש. הן תושבים מכפרים באזור מניקלנד (Manicaland) והן האופוזיציה תקפו את מפלגת השלטון ZANU-PF, ואף קראו להתפטרותו המיידית של מוגאבה. בראיון שהעניק לאחרונה ל-Rough&Polished, אמר שר האוצר לשעבר, טנדאי ביטי (Tendai Biti) כי מפלגת ZANU-PF "הניחה תשתית של מרמה ואי קבלת אחריות בנושא היהלומים".
שר המכרות הבטיח כי תתקיים חקירה של המעילה כביכול. "מינינו כמה חברות לבצע ביקורת משפטית של כל החברות, כדי לברר כיצד החברות כרו את היהלומים בחמש עד שש השנים האחרונות, תלוי במועד שבו החלו לפעול באזור", אמר צ׳ידהאקווה. עם זאת, מפתיע למדי שלמרות האשמות חמורות אלו, טרם נפתחה חקירה פלילית נאותה. זו הדרישה המינימאלית במקרים של הונאה והברחות לכאורה, שחלקם נוגעים לכלל הציבור. מחקירה שנערכה לאחרונה, עלה כי ב-2011 חברה הקשורה למאפיה האיטלקית הצליחה במהלך ביקור אחד בזימבבואה להבריח מהמדינה כמיליון קרט יהלומים, בשווי של בין 70 מיליון ל-440 מיליון דולר.
תהליך קימברלי – הפיל בחדר
עד כה, שערוריית היהלומים במרנגה הייתה מוגבלת ברובה למסגרת הדיון הפוליטי בזימבבואה, אך בטוח הארוך עשויות להיות לה השלכות חמורות על כלל מערכת המסחר ביהלומי גלם. תהליך קימברלי במיוחד צריך לקחת צעד קדימה, ולהגן על המוניטין שלו. לפי תכנית מתן התעודות של קימברלי, כל חבילת יהלומי גלם צריכה להגיע עם תעודה המאמתת כי לא מדובר בזיוף, ואשר תוכיח את מקור האבנים. את התעודות הללו צריכה להפיק רשות לאומית המוסמכת לכך, ובמקרה הזה ממשלת זימבבואה. הממשלה צריכה, אם כן, לדעת מהי כמות היהלומים שיוצאו מן המדינה. אם מיליוני קרט יהלומים מזימבבואה נמכרו ללא ידיעת הרשויות, אזי יהלומים אלו הוברחו ללא תעודת קימברלי תקפה, או אף גרוע מכך, עם תעודות שהנפיק צד שלישי, הטוען במרמה כי הוא זה שמפיק יהלומים במרנגה.
כך או כך, קשה להסביר איך יכלו רשויות הפיקוח של תהליך קימברלי לפספס פער כה גדול בנתוני המסחר ביהלומים, בהתחשב בכך שאמורה להיות להן גישה מלאה לנתוני הייבוא, הייצוא והפקת היהלומים בכל מדינה החברה בתהליך. האתר של תהליך קימברלי מספק נתונים בנוגע לכמות היהלומים שנכרו רשמית בזימבבואה. בין השנים 2010 ו-2014, נכרו בזימבבואה 44 מיליון קרט יהלומים [כולל מהמכרות שפעלו בעבר, מורווה (Murowa) וריבר-ראנץ' (River Ranch)], שייצרו הכנסות בהיקף 2.23 מיליארד דולר. כל היהלומים הללו נסחרו בקביעות עם תעודות של תהליך קימברלי. אם נכון הדבר כי נעלמו יהלומים נוספים, בשווי של 13 מיליארד דולר, הרי שבין 16 ל-250 מיליון קרט יהלומים (תלוי אם מדובר בכמה יהלומים איכותיים מאוד, או ביהלומים רבים באיכות ממוצעת) חדרו לשוק הלגיטימי, ללא תעודה מטעם תהליך קימברלי.
מדובר בנתונים גבוהים מדי מכדי להיתקל בהתעלמות מצד קימברלי, וייתכן כי זה לא טוב גם לזימבבואה. יש לזכור כי עד 2011, הרשויות של קימברלי הדגישו כי היעדר אבטחה ושליטה פנימית על הברחות יהלומים הוא הסיבה העיקרית לחרם על יהלומים ממרנגה. לאור ההתפתחות האחרונה, ניתן לקבל פעם נוספת החלטה כזו, כשהפעם זימבבואה תתקשה לזכות בתמיכה בינלאומית לשם הגנה על האינטרסים שלה.
כריית קונגלומרט
זו קרוב לוודאי הסיבה לכך שבמקביל לסיפור "העלמות היהלומים" ממשלת זימבבואה דבקה גם בהסבר אחר להלאמה של תעשיית כריית היהלומים. חברות הכרייה שפעלו במרנגה עד כה הואשמו בכך שאינן מוכנות להשקיע עוד כדי לפתח את תהליך כריית הקונגלומרט התעשייתית, והעדיפו להתמקד בכריית יהלומים אלוביאלית שעלותה נמוכה. עמדת הממשלה היא כי יש להשקיע מחדש את ההכנסות של כריית יהלומים אלוביאלית בכריית קימברליט. בפועל, מבאדה (Mbada) ואנג'ין (Anjin) פיתחו פרויקטי כריית קונגלומרט, ואילו חברות אחרות, כמו DMC, התמקדו מההתחלה בלעדית בכרייה אלוביאלית. חברות הכרייה הללו טוענות, עם זאת, כי לקונגלומרט במרנגה יש דירוג נמוך מאוד, לכן הפקת יהלומים בשיטה זו אינה מעשית מבחינה מסחרית. השר צ׳ידהאקווה מקדם את אימוצה של טכנולוגיית מיון XRT מתקדמת, על מנת לצמצם את עלויות הכרייה, אך אפילו במקרה זה, לא ברור האם ההשקעה מוצדקת, לאור דירוג העופרה הנמוך, והיהלומים ממרנגה, שבאופן כללי איכותם ירודה.
הצעת הפיצויים אינם אמינה
הרשויות בזימבבואה ניסו במידה ניכרת להמעיט מחשיבותו של הזעם הברור מצד מדינות וחברות זרות, שהשקיעו כמה מיליוני דולרים בפעילויות כריית יהלומים, רק כדי לצפות באותן פעילויות מוחרמות על ידי הממשלה, אך האמת היא שמתקיים מאבק הן במישור דיפלומטי והן במישור משפטי. הנשיא מוגאבה הצהיר בראיון טלוויזיוני כי היחסים של ארצו עם סין מצוינים, וכי אמר באופן אישי לנשיא סין, שי ג'ינפינג (Xi Jinpin) שחברת אנג'ין אינה מקובלת יותר במדינה, ועליה לחזור לסין. שגריר סין בהררה, בירת זימבבואה, סתר מייד את הגרסה הזו, וביקש מהרשויות בזימבבואה "לשמור על הזכויות הלגיטימיות של חברות סיניות ועובדיהן". הרשויות השמיעו הערות דומות גם בנוגע לחברה הרוסית DTZ-OZGEO, המפעילה מכרה יהלומים קטן בשימנימני. הזיכיון של החברה, שקיבלה פטור מתכנית הקונסולידציה, בוטל בחודש מרץ. השר צ׳ידהאקווה אמר לעיתונות באפריל כי החברה תומכת במדיניות הממשלה ומוכנה למכור את כל הנכסים שלה. עם זאת, בפגישה שנערכה לאחרונה בזימבבואה, שר התעשייה והמסחר הרוסי, דניס מנטורוב (Denis Manturov), ציין שוב את הצורך בטיפול מיוחד והתחשבות באינטרסים של DTZ-OZGEO.
הבעיה של כל חברת כרייה היא היעדר האמינות המוחלט של הממשלה בכל הנוגע לתשלום פיצויים עבור הפקעת אזורי כרייה וציוד. במונחים פיננסיים, זימבבואה מרוששת. בסוף 2015, הררה נקלעה לפיגור בהחזר תשלומים של 1.15 מיליארד דולר לבנק העולמי, 601 מיליון דולר לבנק האפריקאי לפיתוח (African Development Bank), ו-110 מיליון דולר לקרן המטבע הבינלאומית (IMF). קבלת הלוואה ראשונה מקרן המטבע מזה שני עשורים זכתה השנה לעדיפות מבחינת זימבבואה, אך שגריר קרן המטבע הבינלאומית בזימבבואה, דומינקו פניצה (Domenico Fanizza) הבהיר מפורשות כי לא תוענק כל הלוואה עד שייפתר הפיגור בהלוואות שהסתכמו ב-1.8 מיליארד דולר.
כשקופתה ריקה, אין סיכוי שהררה תוכל לשלם פיצויים לחברות הכרייה הפועלות בה. קשה להעריך במדויק את הערך הכולל של הזיכיונות והציוד הללו, אך כדי לקבל מושג, עד אוגוסט 2011 אנג'ין כבר השקיעה 380 מיליון דולר בפיתוח המכרה ובהעתקת מקום מגוריהם של תושבים כפריים למקום יישוב חדש באזור ארדה טרנסאו (Arda Transau), מערבה למוטארה (Mutare). אפילו חברה קטנה יותר כמו DMC, הפועלת על בסיס זיכיון קטן יותר יחסית, השקיעה 35 מיליון דולר בפרויקט הכרייה, ובנוסף השקיעה 7 מיליון דולר בהעתקת מקום מגורים של תושבים, נכון לסוף 2011.
תביעות
כתוצאה מכך, חברות כרייה פנו לבית המשפט כדי להגן על האינטרסים שלהן. מבאדה ואנג'ין כבר פנו לבית המשפט העליון של זימבבואה כדי לערער על ההחרמה הממשלתית, והשיגו ניצחונות חלקיים כמו זכות לגישה לאזורי הכרייה, כדי להגן על נכסיהן, וזאת לאחר שכורים לא חוקיים חדרו לאזורי הזיכיונות שלהם. עם זאת, ליבת המאבק המשפטי הזה ככל הנראה לא תתקיים בבתי משפט בזימבבואה, אלא בבתי דין בינלאומיים לבוררות. ההשקעות של חברות סיניות, לדוגמא, מוגנות על בסיס הסכם ההשקעות הבילטראלי מ-1998, האוסר על הפקעות, להוציא תנאים חריגים. אחד התנאים הללו הוא שלא ניתן להשלים את ההפקעה עד לאחר מתן פיצויים, בשווי ההשקעה נכון לעת ההפקעה. כפי שנמסר קודם לכן, אפשרות זו לא נראית סבירה כעת בשל היעדר נזילות מצד הממשלה. גם חברות לא סיניות צפויות לחפש הגנה משפטית דומה, על בסיס הסכמים רב-צדדיים, או אפילו סעיפים ספציפיים בהסכמי הזיכיון. בכל מקרה, קשה להניח שחברות כרייה יקבלו ללא התנגדות את החלטתה של זימבבואה, וכשבוחנים את המצב הנוכחי, יהיה להררה קשה להצדיק את פעולותיה מנקודת מבט משפטית.
תרחישים עתידיים
חיזוי עתידה של תעשיית היהלומים בזימבבואה בשלב זה הוא משימה לא קלה, היות שהמצב עשוי להתפתח בכמה כיוונים. ועדיין, על בסיס המידע הנוכחי, אפשר להצביע על כמה תרחישים צפויים אם הממשלה לא תשנה את דעתה בנוגע לתכנית הקונסולידציה.
בתרחיש הראשון, הממשלה תתנגד ללחצים של חברות הכרייה ותשלים את פרויקט הקונסולידציה שלה. תרחיש זה פחות צפוי, כי הוא ידרוש תמיכה של חברה או מדינה זרה, שיספקו את הציוד, המומחיות והמימון הדרושים לכריית קונגלומרט תעשייתית מתקדמת, מהסוג שהשר צ׳ידהאקווה חולם עליה. נכון לעתה, אין חברה או מדינה כזו, וקשה להניח שיהיו, בהתחשב בכך שהמדינה עדיין סובלת מאמברגו מצד האיחוד האירופי וארה"ב, וייתכן כי המשקיעים העיקריים – כגון רוסיה, סין ודרום אפריקה – איבדו אמון בתעשיית היהלומים המקומית, לאחר שהחברות שלהן נזרקו מהמדינה.
בתרחיש השני, חברות כרייה, בגיבוי המדינות שלהן, ינקטו בקו נוקשה מול ממשלת זימבבואה, ויאתגרו את החלטותיה הן בבתי דין לבוררויות, והן על ידי לחץ דיפלומטי שיבוא לידי ביטוי כחרם חדש של תהליך קימברלי (Kimberley). תרחיש זה אמנם לא סביר, אך הוא הדרמטי ביותר, ויגרום לעצירה מוחלטת של פעילויות כריית היהלומים במדינה למשך כמה שנים לפחות, יהרוס את כל התעשייה המקומית ויותיר אלפי מובטלים. במצב זה כל הצדדים יפסידו, שכן זימבבואה וחברות הכרייה לא יוכלו לייצר הכנסות, ויהיה עליהן לשאת בעלויות נוספות הכרוכות בהליכים משפטיים, ובעבודות תחזוקה שוטפת באזורי הזיכיון לכריית יהלומים.
עם לקיחת כל הגורמים הללו בחשבון, התרחיש האחרון – וקרוב לוודאי הרצוי ביותר – כולל פשרה בין הממשלה לבין חברות הכרייה. במסגרת הסכם כזה, חברות כרייה עשויות להסכים לעבוד רשמית תחת המטריה של ZCDC, ולהאיץ מעט את כריית הקונגלומרט, ובתוך כך להפנות חלק גדול יותר מהכנסותיהן לממשלה. הסכם אמנם יציל את כולם בסופו של דבר, אך זה לא הופך את המשימה להשגתו לפחות מאתגרת. בשלב זה, קיים פער עצום בין דרישות הממשלה, שנתונה ללחץ של גופים בינלאומיים, לבין הוויתורים הפיננסיים שחברות הכרייה יכולות לעשות, במיוחד לאור הירידה בתפוקת היהלומים במונחי קרט במרנגה. בחודשים הקרובים, עם זאת, סביר להניח כי כל הצדדים ייקחו חלק בדיונים קדחתניים הרחק מעין הציבור, בחיפוש אחר פתרון בר-קיימא.
Matteo Butera, Rough&Polished
מאת: מתאו בוטרה, Rough&Polished
