הרבעון השני של 2015 היה סוער עבור תעשיית היהלומים. סדרה של אירועים הגבירו את המגמות מהרבעון הראשון: הביקוש הצרכני החלש נמשך ללא הפוגה; בעלי הסייט ועוד קנייני יהלומי גלם ממקור ראשון סרבו לסחורה רבה יותר מאי פעם בעוד אמצע הזרם התכוונן באמצעות הפחתת הביקוש הקמעונאי; וחברות כריית יהלומים דיווחו על עסקים איטיים.
מהומה באמצע הזרם
אני מזהיר מפני בעיות מבניות באמצע הזרם של צינור היהלומים מאז תחילת השנה. ככל שחולף הזמן הבעיות הללו התפתחו לכדי חששות רציניים. אנחנו זיהינו את הנושאים הבאים:
אחת החברות שפשטה את הרגל סחרה ביהלומים צהובים וחומים מהסוג שיש לו ביקוש גבוה יחסית, מה שעשוי להצביע על כך שאפילו הקטגוריות החזקות ביותר בשוק נמצאות בבעיה.
השוק כמעט מוצף בסחורות 0.30-0.40 קרט יקרות (כלומר, כאלה שלוטשו מגלם יקר). מה יקרה לחברות שמחזיקות במלאי גדול של סחורה כזו, במיוחד אם זו ההתמחות שלהן?
הזמנות לסחורה במשקל הקטן ביותר (0.01-0.20 קרט) חלשות.
על פי הערכות, 100,000 מלטשים ואנשי צוות אחרים פוטרו ממפעלים בסוראט, מרכז ליטוש היהלומים של הודו.
מחירי יהלומי הגלם יורדים לאיטם, אבל לא בקצב שמשקף את הירידה במגזר הקמעונאי או את החרדה במגזר היצרני.
המחירים במכרזים ירדו מעט גם הם, אבל הם כוללים חבילות קטנות יותר שנותרו אטרקטיביות ומשתלמות ליצרנים קטנים יותר.
לקוחותיהם של הספקים הגדולים אומרים שהסחורה יקרה ולא נמכרת, ולכן צפויה ירידה מתמשכת ברכישות יהלומי גלם.
מרבית הפעילות הנוכחית באמצע הזרם קשורה לגיית חובות ואשראי, כדי למנוע חשיפה לפשיטות רגל עתידיות. בינתיים, כולם שואלים ״על מי אפשר לסמוך?״ ו״למי אפשר להעניק אשראי?״
עד לא מזמן, חובות מתגלגלים היו הטקטיקה של ענף היהלומים: משיכת מספיק הכנסות כדי לעמוד בתשלומים הנדרשים ושמירה על קווי אשראי. עם זאת, בשלב מסוים משחק הכיסאות המוזיקליים זה יבוא אל קיצו ואז הבנקים יצטרכו לפעול.
יתרה מכך, החובות לבנקים עצומים ותשלומי הריבית על החובות הללו מהווים עול נוסף על אמצע הזרם.
לאן ממשיכים מכאן?
אם השוק הצרכני ירד מתחת לכ-23 מיליארד דולר, הרי שיש צורך בשינוי יסודי. עד כה, מכרות הפיקו יהלומי גלם בשווי של כ-14-16 מיליארד דולר, שנמכרו ליצרנים במזומן. אבל אמצע הזרם עדיין נאלץ לממן את היהלומים המלוטשים משום שהקונים קיבלו אשראי וקמעונאים רבים רצו את הסחורה בממו, עם אפשרות להחזיר אותה. כך נוצר מצב שבו אמצע הזרם מימן את מורד הזרם.
שחקנים בשוק מדווחים, כי מכירות המלוטש ירדו ב-30-40%. במציאות הזו, אמצע הזרם לא יכול להרשות לעצמו יותר לממן את מלאי המלוטש הגדל.
ישנן שתי תגובות טווח קצר אפשריות לבעיה הזו: אם הביקוש העולמי ליהלומים מלוטשים יירד מ-23 מיליארד דולר לכ-18 מיליארד דולר, צריך יהיה לשקול להתאים את היקפי היצור על מנת שישקפו את הירידה הזו ואת דרישות המלאי האמיתיות. החלופה היא לשמור על רמות היצור הקיימות ולהגביל את האספקה כדי לעמוד בדרישות האמיתיות, בעוד הסחורה הנותרת נשארת במלאי, כמו שאלרוסה (Alrosa) עשתה ב-2008-2009.
תקופת צמצום ההיצע הזמנית תאפשר לכלכלת תעשיית היהלומים הזדמנות להתאושש. בתוך כך יש לנהל קמפיין שיווקי מקיף לשיקום הביקוש הצרכני והשבתו לרמות של 23-24 מיליארד דולר.
במקביל, חברות כריה יכולות לשקול סיוע באשראי, במיוחד ללקוחות עם רקורד מוכח שעומדים בסטנדרטים הבנקאיים הגבוהים ביותר. באופן אידיאלי, יצרנים היו רוצים לראות הקפאה מוחלטת של אספקת הגלם למשך שלושה חודשים – צעד שהתעשיה ההודית כבר שוקלת. זה יעזור לנקות את הצינור, לתמוך במחירי היהלומים המלוטשים, ליצור מעט מחסור בשוק ובכך לשמש כצעד המעשי הראשון לקראת התאוששות.
אם השוק הצרכני ירד מתחת ל-23 מיליארד דולר הרי שהצורך בהיערכות מחדש ברור – הצינור כולו צריך להסתגל למציאות החדשה. אספקת יהלומי הגלם צריכה להיות מתואמת עם הצרכים בפועל ובהיקף שמתאים לרמות הביקוש הנוכחיות, גם אם הביקוש מסתכם ב-10 מיליארד דולר בשנה או פחות. השוק הצרכני חייב להכתיב את קצב האספקה.
מבוסס על כתבה מאת אהוד לניאדו
