ב-25 השנים האחרונות מחירונים הפכו לחלק חשוב יותר ויותר בשוק היהלומים, ולמחירון של רפפורט (Rapaport) יש חשיבות מכרעת. אבל האם מחירונים כאלה אכן מסוגלים לספק אינדיקציה מדויקת למחירי יהלומים? האם שינויים נערכים לעיתים קרובות מדי והאם השינויים הללו חמורים מדי, במיוחד בתקופה שבה תנאי המסחר קשים? האם יש חלופה ריאלית למחירון רפ (Rap) או שהתעשיה צריכה להשלים עם זה?
אלה היו השאלות המרכזיות שנשאלו במהלך פגישת הנשיאים (Presidents Meeting) של נשיאי הפדרציה העולמית של בורסות יהלומים (WFDB) והתאחדות תעשייני יהלומים הבינלאומית (IDMA), שנערכה בתל אביב באמצע יוני. חוסר שביעות הרצון של התעשיה ממחירון רפ אינו חדש ויהלומנים מבלגיה, הודו וישראל כבר הביעו בשנים האחרונות את מורת רוחם מהמחירון.
חברי ענף היהלומים לא תמיד הסכימו עם השינויים במחירון – בין אם מדובר היה בעליה או בירידה – וחשו שהם לא תואמים למצב בשטח. השינויים התכופים במחירון, שמתרחשים מדי כמה חודשים, גורמים לתנודתיות אדירה ועלולים להותיר את היהלומנים עם מלאי שפעמים רבות הם לא מסוגלים להיפטר ממנו.
ענף היהלומים העולמי, שהתרגל למחירון רפ וראה כיצד הוא צובר השפעה עצומה, מוצא עצמו בין הפטיש לסדן. מצד אחד, סוחרי יהלומים רבים היו רוצים לראות מעבר למחירון אחר. מצד שני, הם מכירים בכך שמחירון רפ, בהיותו כה בולט, לא יכול פשוט להיעלם. יתרה מכך, הם מודעים ליציבות שהוא מספק. ועם זאת, התחושה הרווחת היא שמרטין רפפורט (Martin Rapaport) צריך להתייעץ עם חברי ארגוני הסחר והתעשיה ולקיים שיתוף פעולה הדוק לפני קבלת החלטות.
רפפורט ייסד את המחירון המפורסם והנפוץ שלו ב-1978. לרבים בתעשיה התגובה האוטומטית בעת חיפוש מחירו של יהלום היא להביט במחירון רפפורט, שעבור יהלומנים רבים הפך למעין תנ״ך מקצועי.
שינויים במחירון עוררו בעבר כעס בענף: ב-2006, חברי בורסות היהלומיםשל בלגיה וישראל הגיבו בחריפות כאשר המחירון הציג ירידה ממוצעת של 5% במחירי יהלומים בטווח של 10-90 נקודות, בעוד שיצרנים וסוחרים דיווחו שדווקא יש ביקוש חזק לאבני VVS ו-SI .ישיבת חירום התקיימה במשרדי רפפורט, בה השתתפו יהלומנים מובילים שהציגו בפני רפפורט עתירה.
שנתיים אחר כך, ממש לפני תערוכת JCK לאס וגאס 2008, המחירון העלה חלק מהמחירים ב-25%, לצד כמה עליות וירידות מינוריות יותר. חברי תעשיית היהלומים תקפו את רפפורט בלהט במהלך פגישת ארוחת הבוקר השנתית שלו. רפפורט הסביר כי המחירים החדשים כללו פרמיות שהתעשיה משלמת עבור סחורות, והציע ליהלומנים לחשב מחדש את ההנחות שלהם בהשוואה למחירון החדש. בסוף 2008 התאחדות סוחרי היהלומים המלוטשים הבלגית (BVGD) ביקרו את ההחלטה להעלות את מחירי היהלומים בצורה רחבה. לדבריהם, המחירון של רפפורט אינו מדויק כיוון שבאותה תקופה, השוק אופיין בירידות מחירים.
לדברי מספר יהלומנים, ההחלטה של רפפורט להעלות את מחירי היהלומים הצבעוניים ואז להוריד אותם ביולי לא רק אינה משקפת את מה שקורה באמת בשוק, אלא משפיעה בצורה עמוקה יותר: אם התעשיה רואה מחירון שבו המחירים לא עלו – למרות שבמציאות זה מה שקרה – היצרנים יאמרו לעצמם: 'למה לי לייצר במחירים האלה. זה פשוט לא כדאי, שלא לומר לא ריווחי, כי איני יכול לקבל את המחיר שאני רוצה׳״.
כל זה מתרחש בעוד שולי הרווח צרים במקרה הטוב ועל פי הדיווחים, יצרנים רבים אפילו מייצרים סחורה במחירי הפסד רק כדי להמשיך את הפעילות. כאשר מחירי הגלם עולים מהר יותר ממחירי המלוטש, הריווחיות של היצרנים פוחתת אף יותר. יצרנים רבים, שמחזיקים מלאי יקר ומנסים להגן על שולי הרווח הצרים שלהם, שמעו שהסחורה שלהם שווה פחות משולי הרווח שלהם.
הדבר מעורר בעיות גם עם הבנקים, שעלולים להחליט שהמלאי שמחזיקים מלטשי היהלומים שווה פחות – בהתאם למחירון – ולכן לא יהיו מוכנים להעניק להם אשראי נוסף.
האם השוק לא צריך להחליט בעצמו מה מחירו של כל יהלום נתון? נסו להסביר למישהו שלא עובד בענף היהלומים מדוע מחירו של יהלום מסוים הוא ״רפ 15%״ ותבינו כמה מוזר זה נשמע. ולמרות שקיימים גם מחירונים אחרים, הם לא הצליחו לזכות בתמיכה ובחסות של תעשיית היהלומים.
מקרים אלה, כמו גם ההפחתה האחרונה במחירי היהלומים הצבעוניים, עוררו את השאלה האם לעורכי מחירונים צריכה להיות השפעה כה גדולה על קביעת מחירים. האם חברות הסוחרות ביהלומים צריכות לפרסם מחירונים משלהם? האם מדובר בניגוד עניינים? והאם עסקי היהלומים לא זכאים לשקיפות רבה יותר – עד כמה מקיף ומעמיק המידע שעליו מתבססים המחירונים?
האם המחירונים מבוססים על מחירים מבוקשים אמיתיים ממאות ואלפי ספקים בעולם, והאם המחירים מתבססים על עיסקאות אמיתיות שנעשו בשוק בימי העסקים האחרונים ועל כמויות משמעותיות? בנוסף, בהתחשב במספר העצום של סוגי יהלומים שונים שקיימים, האם יש מספיק נתונים הנאספים בנוגע לכל אחד מהם?
רפפורט, שלאורך שנותיו בתעשיה כבר שמע את כל התלונות פעמים רבות, נותר רגוע אל מול ההאשמות של מתחריו ושל היהלומנים. הוא כבר פירסם את תשובותיו לשאלות שהופנו אליו פעמים רבות. הוא ציין שהיהלומנים צריכים לזכור את המבחר העצום של יהלומים שמוצעים למכירה ואת הבעיה של מתן מידע שצריך להיות מובן לאנשים רבים ברחבי העולם שמעורבים בתעשיה.
הוא מציין עוד, שאנשים שוגים כשהם חושבים שהוא מנסה לספק מידע מדויק על כל עיסקה; המטרה שלו היא בעצם לספק מעין סמן כללי מאוד של המחירים ולספק לתעשיית היהלומים העולמית מכנה משותף שעליו תוכל להתבסס. לדבריו, כשצרכן רוצה לקנות מוצר יקר – בין אם מדובר במכונית, יהלומים או כל דבר אחר – הוא לא תמיד מוכן לשלם את מחיר המחירון ומנסה לקבל הנחה. במילים אחרות, מחיר המחירון הוא אינדיקציה כללית למחיר הסופי. המחירון מהווה נקודת פתיחה, אמר.
רפפורט דוחה את ההאשמות בניגוד עניינים הנובעות מפעילות המסחר שלו, בציינו שהוא לא מחזיק בבעלותו יהלומים – רק סוחר בהם. לדבריו, לדבריו, הגיוני שהענף ישווה את המחירים עם גוף שמבין ביהלומים כדי לבחון את הערך הנוכחי שלהם. רפפורט פועל בשוק כבר יותר מ-30 שנה, מה שלדבריו מעניק לו יכולת לספק מידע מדויק. הוא מציין שחלק מהאנשים לא אוהבים את המחירון כי הוא מספק לקונים גישה למידע רב שלא היה להם בעבר, והם יכולים להרוויח מהשימוש בו.
בעידן של פייסבוק ותקשורת מיידית, האם מחירונים יכולים להפוך פחות רלוונטיים משום שאנשים יכולים לקבל מידע רב על מחירים בקלות רבה יותר וממגוון מקורות מידע רחב יותר?
אחת הטענות של עורכי המחירונים היא, שהם מסייעים לענף היהלומים ליצור שקיפות רבה יותר בתמחור, אבל לא כולם מסכימים: ״אני לא מרגיש שהמחירונים מובילים לשקיפות רבה יותר. שום יהלומים לא נמכרים במחירים המצוינים בהם. המחירון לבדו לא מציג מחיר מדויק של יהלום כלשהו. המחירונים הם רק אינדיקטורים. אנשים בתעשיה, במיוחד סוחרים, תמיד יבררו את מחירו של יהלום מסוים באמצעות הקשרים הרבים שלהם, והם לא צריכים את המחירון בשביל זה. אין היום סודות. חברות מפרסמות את מחירי הסחורות שלהן באינטרנט ובמקומות אחרים שבהם הן מוכרות, וזה מספק יצוג מדויק יותר של המחיר״.
שמואל שניצר, נשיא בורסת היהלומים הישראלית, ציין: ״אין לי שום דבר נגד המחירון של רפפורט או מחירון אחר. אני יכול לחיות איתם. מחירי יהלומים צריכים להתבסס על משהו. הבעיה היא מה שקורה בעת הכנת המחירונים. לא תמיד יש שקיפות מספקת באשר לתהליך העריכה. התעשיה לא רואה עם מי עורכי המחירון עובדים ומה המידע שהם מקבלים; אם היינו יודעים זה היה יותר תחושה טובה יותר. אנחנו זקוקים למחירונים. אנחנו לא יכולים להתנהל כמו בעבר, כשלא היתה שקיפות רבה בנוגע לתמחור. חוץ מזה, בעולם האינטרנט של היום, המידע זמין בכל מקום. בכל הנוגע לסחורות ספציפיות – אם המחירים של יהלומים מסוימים יורדים, זה עלול להרתיע יצרנים״.
מאת כתב Rough & Polished בישראל אברהם דיין
