בשנת 1940 נוסדה התאחדות בעלי תעשיית היהלומים על ידי עובד בן עמי.
הממשל הבריטי גילה יחס כפול לתעשיית היהלומים, מחד נהנו  מהתעשייה שהפכה למנוף כלכלי אדיר ומאידך הערימו קשיים על הקמתם של מפעלים חדשים.

 

 

התעשייה מתארגנת במפעלים גדולים, שמנו בין 100 ל- 200 פועלים. בעלי המפעלים באותה העת היו בעלי הון, שמסרו את ניהול העבודה במפעלים לבעלי מקצוע.
בשנת 1944 הוקמה התאחדות היצואנים של יהלומים מלוטשים בא"י (איגוד אקספורטרים ליהלומים מלוטשים בארץ ישראל) שייסד עובד בן עמי.

 

 

ב-1944 פורסם לראשונה בטאון 'היהלום', יוזמה שמשה שניצר עמד מאחוריה. באותה שנה יוצא לאור ספר הלימוד הראשון בעברית בנושא היהלומים. הספר נקרא 'יהלומים, והוא חובר, ע"י משה שניצר ביחד עם אלחנן הלפרין.

 

 

עם סיום מלחמת העולם השנייה, ב-1945 חלה ירידה תלולה במחירי היהלומים המלוטשים עד כדי 50%. כמעט כל היהלומנים בפלשתינה-א"י, הפסידו חלק גדול מכספם, ובמיוחד נפגעו אלה שהחזיקו מלאי גדול של יהלומים בבנקים.
בשנת 1946 מוקמת בורסת היהלומים בע"מ (בייסוד).  בשלהי 1946 בעקבות פיטורים המוניים נסגרו רוב המפעלים בארץ. יותר מ- 4,000 פועלים, שהתרגלו לשכר גבוה פי שניים ושלושה מהשכר הממוצע במשק, נותרו בלי עבודה.

 

 

את התעשייה שיקמו מעט בעלי הון ובעיקר הפועלים ומנהלי העבודה, שניהלו את בתי החרושת. הם התחילו להתארגן בקבוצות של 15-10 עובדים. בתי החרושת הוותיקים יותר פנו ישירות לסינדיקט דה בירס בבקשה לאספקת יהלומי גלם ואילו הקבוצות החדשות התחילו לקנות יהלומי גלם בשוק החופשי.

 

 

בשנת 1947 הבורסה ומועדון היהלומים עוברים לבנין שברחוב אחוזת בית 3 בתל אביב.

 

 

בשנת 1948 משתלבים שלושה גופים לאחד: מיזוג בין מועדון היהלומים הא"י לבין בורסת היהלומים לבין האגודה לפיתוח מקצוע היהלומים. נוסד מרכז אחד שמנה 800 חברים.